לוח ארז חלק ב שכו

לא יפסיד את עמי הארץ אחרי שגם אם הי' מורה להם לא יבינו אותו ורק התלמידי חכמים שהיו מרויחים על ידי תורתו הם מפסידים אם ימנע בר מהם. ע"כ קאמר עצומים כלומר גדולים ושלימים הם ההרוגים ע"י מי שהגיע להוראה ואינו מורה). והנה במצרים קודם קבלת התורה לא הי' בהם מי שהגיע להוראה ואינו מורה דהא כולם לא הגיעו להוראה עדיין ולא שייך רק לא הגיע להוראה ומורה. אבל במדבר לאחר מתן תורה כבר יש הגיע ואינו מורה. והנה אע"פ שארז"ל אין מיתה בלא חטא מ"מ מיתה כזו שימות ע"י מורה שלא הגיע להוראה ומורה או הגיע ואינו מורה זו היא מיתה קלה שבקלות אחרי שהוא בעצמו אינו גורם למיתה זו מאומה רק המורה הוא יורה לו חיצי מות. וז"ש לו מתנו בפתח ע"י לא הגיע ומורה וזה שייך במצרים או במדבר הזה אחרי שכבר קבלנו התורה ויש בינינו הגיע להוראה ואינו מורה לו מתנו ע"י קמץ שמקמץ הוראתו אע"פ שראוי לה

ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' וגו' והמתה וגו' מבלתי יכולת ה' וגו'. י"ל עפמ"ש כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. ופירשתי לא שהקב"ה הי' צריך ליד חזקה נגד המצרים כי הלא ברוח שפתיו ימית רשע וא"צ לזה התאמצות וחוזק רק כלפי שאז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וישראל במצרים היו גוי מקרב גוי הללו עובדי ע"ז והללו ולא רצו לצאת ממצרים מעם לועז באשר ישבו שם חנם בלא מצות ע"כ הוצרך הש"י ליד חזקה נגד ישראל להכריחם לטובתם שלא ברצונם כמ"ש ברוך שחשב את הקץ לעשות ואחרי שידענו כי ישראל במצרים מתחלה לא רצו לקבל עליהם עומ"ש ורק הש"י כדי לקיים את אשר נשבע לאבותינו הכריחם והביא את ערפם הקשה תחת עולו א"כ אין כאן תימה שהמרו בו זה עשר פעמים ולא רצו לשמוע בקולו אחרי שמקורם ותחלת קבלתם את עול מלכות שמים היתה על אפם ועל חמתם א"כ היו כגר החוזר לסורו על נקלה וכתינוק הבורח מבית הספר. וא"כ גם חילול השם אין כאן אם ח"ו כילה אותם באפו וחמתו אחרי שלא רצו להיות לו לעם א"כ בדין הוא שיטלו שכרם שישליכם מעל פניו. אבל מרע"ה ירא אף שמצרים ידעו ויבינו זאת בכ"ז הם יאמרו בגוים שבאמת ישראל היו זכאים ושלימים בעת צאתם ממצרים והשרה שכינתו עליהם ובתוכם. וראיי' לזה שהרי אז"ל יראה יראה כדרך שבא לראות מי שרואה את הש"י בעינא פקיחא אז ה' עליו יראה להשגיח עליו. וכיון שהש"י נגלה עליהם בהדר כבודו ועשה עמהם אות לטובה בודאי היו ראוים לזה מצד זכותם וכשרון מעשיהם וכיון שכן אם בכ"ז ישחיתם בשבט עברתו יש כאן חילול השם ית' וזה כוונת הכתוב ושמעו מצרים והוא מלשון הבנה (כמו אשר לא תשמע לשונו) הם ידעו ויבינו כי העלית את העם הזה בכחך ורק ביד חזקה בעל כרחם שלא ברצונם הוצאת אותם מקרבו כמ"ש גוי מקרב גוי הללו עוע"ז והללו וכו' וא"כ אין כאן חילול השם אם ירדפם באפו כנ"ל אבל הם לא יאמרו כ"א כן ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו והבינו כי אתה ה' בקרב העם הזה שלבם ובשרם ירננו אל אל חי והם דבוקים בו. והראי' אשר עין בעין נראה אתה ה' והוא ע"ד יראה יראה הנ"ל. כלומר שרק העין הרואה אותך אל זה תביט גם אתה אבל אם היו ישראל מעלימים עין ועוצמים עיניהם מראות בריע זה הקב"ה אז גם הקב"ה הי' מסתיר פניו מהם. אבל כיון שאתה ועננך עומד עליהם להנחותם הדרך בע"כ שהם דבוקים בך א"כ והמתה וגו' אז יאמרו מבלתי יכולת ח"ו

והמתה את כל העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים מבלי יכולת ה' וגו' ודרשו רז"ל שיאמרו תשש כחו כנקבה. ועתה יגדל נא כח אדוני כאשר דברת לאמר. כי ארז"ל שהקב"ה מתפלל שיכבשו רחמיו את כעסו ואם