לוח ארז חלק ב שכב

ויהס כלב את העם. בסוטה דף ל"ה ע"א. התחיל יהושע לדבר אמרו לי' מה דין ריש קטיעא ימלל. פרש"י ז"ל על שלא היו לו בנים נקרא כן ובערוך פי' שראשית שמו הוא אות יו"ד שהיא אות קטיעא. ומהרש"א בחידושי אגדות שם גמגם על פירושים הנז' עיי"ש. ול"נ עפמ"ד במדרש תנחומא פ' מטות שיהושע הי' לו לחיות ק"כ שנה כמו משה רבינו שהיו ימיו ק"כ שנה שנאמר כאשר הייתי עם משה אהי' עמך אלא בשביל שכשבא להלחם עם ל"א מלכים אמר אם אני הורגם מיד אני מת כמו שאירע למשה רבינו וע"כ עיכב במלחמתן שנאמר ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה עיי"ש ע"כ לא חיה רק ק"י שנים ולפי זה ה"פ שהם נבאו ולא ידעו מה נבאו אמרו אחרי שאנו רואים שגם בעיניך אינו חשוב כ"כ ישיבת א"י שהרי להאריך ימיך ושני חייך היית מתעכב בכיבוש ל"א מלכים עד שהקב"ה נטל ממך לעונש יו"ד שנים משני חייך שהיו קצובים לך מאז ומקדם ע"כ אין לך לדבר גדולות בשבחה של א"י כי מום שבך אל תאמר לחברך. וז"ש מה דין ריש קטיעא כלומר היו"ד שהוא ראשית שמך ניטלה ממך שעשרה שנים נתקצרו ימי חייך עבור שאינך זריז בכיבוש הארץ א"כ מה לך כי תוכיח אותנו על דבר כזה שאתה בעצמך נכשל ונתקל בו. וידיד נפשי הה"ג מוהר"ש דומו"צ דפק"ק נ"י פי' קראוהו ריש קטיעא כי ידעו כבר מנבואת אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס לארץ ע"כ אמרו שיהושע לכבוד עצמו הוא דורש ליכנס לארץ הקדושה כי עי"ז יגיע הוא להיות ראש ומנהיג אבל כ"ז שאינם הולכים לא"י לא יהי' הוא ראש ומלך להם וזה שאמרו מה דין ריש קטיעא שהוא ירא שיוקטע ויוגדע מן הראשיות והנשיאות והוא נוגע בדבר מה לו לדבר בשבחה של א"י אחרי שדבריו לא יעשו רושם ואות לטובה

הארץ אשר עברנו לתור אותה ארץ אוכלת יושבי' וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות. וכתיב ויבכו העם בלילה ההוא. וארז"ל אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיי' של חנם ואני קובע לכם בכיי' לדורות. כי כתיב מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים כי אוירא דא"י מחכים. ואינו מסוגל רק ליושבים בה על התורה ועל העבודה ושומרים חוקי' אבל מי שעובר על חוקי האלקים ותורותיו אין לו קיום וישוב באה"ק כמ"ש בפ' אחרי ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם בטמאכם אותה. וכבר האריך הרמב"ן שם באמרי נועם להסביר זה. וזהו לדעתי כוונת הפ' למען ירבו ימיכם וגו' כימי השמים על הארץ. כי כל אדם יש לו שני פניות שהוא פונה אליהם. הא' היא הגשמיית והב' היא הרוחניית להשלים את נפשו במעלות ומדות תרומיות. והנה הצדיק הוא מגביה ומרומם את הרוחניות ומשפיל את הגשמיות והרשע להיפך הוא ממליך את העבד ושפחה תירש גבירתה ואחרי אמרנו שא"י אינה סובלת הרשעים וכמ"ש בלחם דמעה נחלתנו נהפכה לזרים כלומר אף שנחלתנו א"י היתה מתחלה ארץ מבורכת בכ"ז לע"ע נהפכה והיתה לשממה אשר לא יצלח בה מאומה ויצא חוח תחת חטה והטעם כי היתה לזרים ואינה סובלת רק צדיקים וז"ש תשמרו את התורה והמצות למען ירבו ימיכם על האדמה כי רק זמן כזה תוכלו לישב על האדמה כימי השמים על הארץ כ"ז שהשמים והוא הרוחניות הוא לכם גבוה מעלה על הארץ שהוא הגשמיות ורק כ"ז ההוא תוכלו לישב שם אבל אם תגביהו הארץ על השמים אז תגלו ממנה. (וחוץ לדרכנו י"ל כי בחמת צריך להבין למה כל אדם יחשוב את ימיו ע"פ זריחת השמש ושקיעתה ולמה לא נתן ה' על הארץ דבר מה בו יחשבו העתים והזמנים. אבל ה' בחכמה יסד להורות נתן בלבנו למען נרגיל א"ע לראות אל השמים מעל ולא ניתן תמיד בארץ פנינו ולמען נדע כי הארץ תלוי' בשמים ורק אם האדם יקבל ברכת שמים מעל רק אז ישכיל ויצליח את דרכו ע"כ הקב"ה שם חוקות ארץ בשמים. וז"ש