לוח ארז חלק ב שכ

הוא התנצלות להם אחרי שהם ראשי אלפי ישראל איך באו לידי טעות אבל באמת הם טעו במשה שגם הוא פירש מן האשה ע"כ שערו הם בנפשם לעשות ג"כ כמוהו לפרוש מתחמודי ותענוגי ארץ. ועפ"ז י"ל מדרש פליאה (הובא בס' ישמח משה פ' שלח) ויקרא משה להושע בן נון יהושע זש"ה מי יתן טהור מטמא לא אחד. כי קצת אפקורסים אומרים שח"ו ב' רשויות יש א' פועל רע. וא' פועל טוב ואמנם כבר הכו על קדקד סברא זו שהרי מצינו מפעולה אחת ממש יוצא טוב ורע טובה לאחד ורעה לא' ובע"כ שאל א' לכלם וז"ש בילקוט איוב. מי יתן טהור מטמא לא אחד מי יתן טהור מטמא אברהם מנחור וכו' לא אחד יחידו של עולם הכוונה כנ"ל אחרי שראינו מטמא יצא טהור בע"כ רק יחידו של עולם יוצר אור ובורא חשך. והנה משה פחד שיהושע לרוב ענותנותו יירא שיושחתו ישראל בהיותם שבעים מטוב ומחלב ארץ ישראל והאיך ירא לזה אם ח"ו ב' רשויות הן הלא לא יצא מהטוב שנתן האל הטוב להם בא"י רעת והשחתת נפשם ובע"כ שרק בורא ואב אחד לכולנו ולז"א ע"כ קרא לו יהושע כי מי יתן טהור מטמא לא אחד כנ"ל

ויאמר אהרן אל משה בי אדוני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו. נראה עפמ"ש לפרש הפ' בפ' ויגש ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו' ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה ובמדרש רבה מה פרעה מושל ואתה שני לו וכו'. כי כשאדם כועס ותאוותיו מושלים עליו אז יש לו התנצלות אם ידבר דברים אשר לא כן כי מרוב שיחו וכעסו ידבר ואז"ל רשעים יצרן שופטן ובצדיקים להיפך. ובאמת התאוה היא מלך זקן וכסיל ודק הצדיק הוא גבור הכובש את יצרו ומעביר את עבדו מלמלוך עליו. אבל מי שאין ביכלתו למשול על רוח הכעס אשר יעלה עליו יש לו התנצלות כי לא הוא הוא המדבר מרורות כ"א רוחו אשר בקרבו ישתרר עליו ביד חזקה. וכ"ת כיון שהאדם בעל שכל הי' לו למשול ברוחו וללכדו ביד חזקה. זה אינו דהא מצינו כ"פ שהמלך אין בו כ"כ חכמה ותבונה כמו עבדו בכ"ז אחרי שהוא מלך יושב על כסאו צריך העבד לסור למשמעתו אף שטובה צפרנו של עבד מכרסו של מלך. וז"ש יהודא כמתנצל על אשר ידבר מרורות אל יוסף מרוב שיחו וכעסו והודיעו שלא הוא המדבר כ"א רוחו אשר בקרבו לז"א בי אדוני כלומר לע"ע שאני שרוי בכעס ומלא עברה וחימה תדע שבקרבי ובי הוא הרוח הגובר עלי והוא אדוני אשר אני מוכרח לשמוע בקולו קול עוז. וכי תימא הלא אני בעל שכל הי' לי למשול ברוחי ולעצור בו לז"א כי כמוך כפרעה מה פרעה מלך ואתה שני לו כדברי המ"ר אף שהוא בעצמו מודה ואמר עליך אין נבון וחכם כמוך ולא הוציא א"ע מן הכלל בכ"ז בשביל שהוא מלך צריך אתה לשמוע בקולו כמו כן אני מוכרח לעשות מה שפוקד עלי רוח הרוגז. לפ"ז י"ל שגם אהרן התנצל שאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ויצרו גובר עליו ע"כ אין עליו פשע כ"כ כחוטא בשכל ורצון. וז"ש לו בי אדוני בקרבי הוא האדון העריץ שלי והוא משל עלי בעת כעסי לדבר עליך ע"כ אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו וחטאנו בטפשות כפרש"י: שלח

שלח לך אנשים. במדרש. הה"ד יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם. הכוונה כי באמת יש להפליא הלא כמו שהש"י הוא נצחי כן בריאותיו יהיו נצחיים ולמה אנו רואים הציץ נובל בכל שנה ויפרח מחדש כחבצלת. ומדוע לא נתן הש"י כח בהם שיהיו עומדים לעד ולא יחלופו. האין זה חסרון בחיקו ח"ו. אבל באמת עשה הש"י כן בשביל האפקורסים האומרים הן אמת שהעולם נברא יש מאין מהקב"ה בעצמו ובכבודו. אבל מעת הבריאה עולם כמנהגו