לוח ארז חלק ב שיט

היקרך דברי אם לא דברי אשר יצא מפי לכלכל ולפרנס אותך לא במקרה בא אליך כ"א בהשגחה מכוונת ומיוחדת אליך

במדרש (הובא בס' ישמח משה ובס' יבין שמועה) הרוצה לידע תחיית המתים מן התורה יראה והנה מרים מצורעת כשלג ונ"ל עפמ"ש במק"א לפרש מאז"ל מנין לתחה"מ מן התורה שנאמר ונתתם את תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים ונותנים לו תרומה אלא מכאן לתחה"מ מה"ת. הכוונה שלא נטעה איך אפשר לחיות בגוף לע"ל כיון שכל תכלית התחיי' שנהי' כולנו זכאים ואם גם אז נאכל ונשתה יהי' גם אז לפתח חטאת רובץ ומה אהני לן התחיי' אם גם אז לא יוסר יצה"ר מקרבנו וזו א' מהטענות שטענו על אמונתנו בתחה"מ בגוף אבל באמ' זה אינו קשה כי האדם יוכל להזדכך כ"כ אף גופו וחומרו עד שאכילתו והנאתיו הגופניו' תהיינה לש"ש מבלי מחשבת פיגול ואז גם הם למצוה יחשבו כמו אדה"ר קודם החטא ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו. והראיי' לזה שהרי תרומה נקראת קודש לה' ואעפ"כ מצוה לאכול אותה ואם האכילה היא פתח לחטאת מדוע יאכלנה אע"כ גם האכילה למצוה תחשב אם היא כדת בכוונה רצוי' ומכאן לתחה"מ. ועוד ראיי' לזה י"ל כי מצינו שאין הקב"ה מעניש לאדם על חטאו אשר עשה תיכף ומיד כי עפר הוא ורק חומרו חטא ע"כ פעם ראשונה ושניי' מעבירין על פשעו משא"כ בצדיקים אמרו רז"ל שהקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה שנאמר וסביביו נשערה מאד. והטעם מפני שהם צריכים לזכך כ"כ את חומרם עד שגם גופם קדוש יאמר לו. וא"כ אין להם התנצלות שגופם הי' בעוכרם ע"כ הש"י מענישם מיד. וזה מצינו במרים שתיכף ומיד שדברה במשה מיד נענשה בצרעת מטעם שסביביו נסערה מאד והיינו מפני שגופם מזוכזך כ"כ. ומכאן. לתחה"מ מה"ת אף בגוף אחרי שגם את גופו יוכל ללבן ולצרף. ועפ"ז נ"ל דברי תיב"ע בפ' שלח בפ' ויקרא משה להושע בן נון יהושע כד חמא משה ענותנותי' (דיהושע) קרא לו יהושע. הכוונה עפמ"ש בס' ישמח משה לפרש הפ' והאיש משה עניו מאד דכתיב בתר ותדבר מרים ואהרן והוא עפמ"ש תוס' בשבת הלא שפיר עשה משה שפירש מן האשה מק"ו דישראל שאמר להם הקב"ה במתן תורה אל תגשו אל אשה. ותירץ הגאון הנ"ל שהם דברו במעלת משה שהוא לרוב קדושתו גם תשמיש יכול לעשות בלי מחשבה גופנית והנאה חומרית בלתי לה' לבדו בקדושה ובטהרה א"כ גם זה למצוה ולעבודה יחשב ולא הי' לו לפרש מאשתו. וע"ז סיים קרא והאיש משה עניו מאד ולא החזיק א"ע לצדיק וקדוש כ"כ שיוכל לעשות מעשה חומרי בלי שום פניי' ע"כ פירש. ודפח"ח עייש"ה. והנה כבר כתב השל"ה דמרגלים לש"ש נתכוונו שראו שישראל אינם ראויים עדיין לבוא אל אה"ק עיי"ש. וע"פ דרכו י"ל בהתנצלותם כי הם חשבו ע"י שא"י ארץ מבורכת זבת חלב ודבש ע"כ יראו לנפשם שאם ישראל יתענגו בתענוגים ישמן ישורון ויבעט ע"כ טוב להם שלא יבואו שמה ולדעתי שע"כ הפליגו מאוד בשבח א"י שתמהו המפרשים מאחר שבאו לגנותה למה סיפרו בשבחה ולהנ"ל מתוך שבחה באו לידי גנותה כי אמרו שהוא ארץ אוכלת יושבי' בענין המוסרי אחרי שפרי' כ"כ טוב ודשן חבל כבר אמרנו שזהו טעות כי יוכל האדם ליהנות הנאות הגוף ובכ"ז יעבוד את ה' וכמו במרע"ה אף שדיבר עם השכינה בכ"ז הי' יכול לקיים עונתו רק ע"י שהאיש משה עניו מאור ירא לנפשו שלא יוכל להצמיד שניהם יחד הנאת הגוף ועבודת ה' ע"כ פירש. ולכן כשראה מרע"ה ענותנותי' של יהושע שגם הוא עניו כמוהו וגם הוא יירא לנפשו כן ע"כ חש אולי מפ"ז גם הוא יסכים לעצת מרגלים ע"כ התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים. ולפ"ז י"ל דהיינו טעמא דנסמכה פ' מרגלים לפ' מרים שכבר הרגיש רש"י ז"ל בזה. ולפי האמור