לוח ארז חלק ב שיח

ימצא בהם שמץ פסול ודופי. וכיון שכן לא היו ראויים לעשות להם נס לברוא יש מאין והוצרך להשאר מעט מלילה הראשונה בפך השמן שיהי' להברכה על מה לחול ע"כ שפיר וקבעו שמונת ימי חנוכה הוצרכו לקבוע ח' ימים ולא ז' וכתירוץ של הט"ז וא"ש. ויש לפרש בזה דברי המשורר בזמר דחנוכה ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים כי נאמר כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות כלומר כשישראל בעצמם אינם במדרגה עליונה כ"א בהעריך אותם נגד רשעת הגוים הם נחשבים לטובים אז הם נקראים שושנה בין החוחים. ולפי שכתבנו שבעת ההיא בימים ההם בזמן הזה לא היו ישראל במדרגה העליונה ע"כ הוצרך להיות נותר שמן בלילה ראשון וז"ש ומנותר קנקנים נעשה נס מה שהוצרך להותיר בכל לילה כדי שתחול הברכה ויעשה להם נס זהו לשושנים בשביל שבערך עצמם לא היו ראויים לנסים רק נדמו לשושנה כנ"ל. ע"כ בני בינה כשהבינו את זאת לכן ימי שמונה קבעו שיר ורננים שמונה דייקא ולא שבעה כנ"ל. כיון שלא היו במעלת השלימות כ"כ שיעשה להם נס יש מאין ע"כ הוצרך להשאר גם בלילה הראשונה מעט שמן כתי' הט"ז וע"ב קבעו שמונה ולא י' כי גם בלילה ראשונה נעשה נס שנשתייר ועד"ז פירשתי הפסוק בפ' ויחי. מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך לפ"מ שכתבנו שאם הברכה היא רק בזכות אבות צריך לעשות דבר מה שתחול עליו הברכה. ז"ש מאל אביך אם כל תשועתך הוא רק בשביל שהוא אלקי אביך אז ויעזרך כמ"ש כמה פעמים שעזר הוא אם הנעזר ג"כ מסייע לדבר ע"כ גם אתה צריך לעשות דבר מה. למען ואת שדי. ויברכך שהברכה תהי' שאתה עם הש"י בצירוף יחדיו תביאו הברכה אל ביתך אתה ע"י עשייתך הש"י יריק ברכתו לברך את מעשה ידיך. ונחזור לענייננו כי לפי האמור י"ל כי מרע"ה בעצמו אם הי' צורך לו לבשר הי' די בזכותו וכחו הגדול לברוא יש מאין כנ"ל שאב כיון שהוא לא הי' צריך לאותו דבר רק שילראל המתאוננים התאוו תאוה ע"כ אין זכותם כדאי לברוא יש מאין. וז"ש מאין לי בשר אם הי' לי צורך לבשר אז גם מאין הי' הש"י בורא חדשות לתת לי אבל איך אקח יש מאין לתת לכל העם הזה אשר אין זכותם כדאי לזה

ויאמר משה אל ה' הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם ויאמר ה' היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא. כי יש כמה תועים שאומרים הן אמת שהקב"ה משגיח בעינא פקיחא על כלל העולם כולו זן ומפרנס מקרני ראמים עד בצי כנים בכ"ז מסתפקים בהשגחה פרטיית ולא יאמינו שהשי"ת משגיח על כל אומה ולשון ועל כל יחיד ויחיד כי סוברים שהוא רק משפיע למערכות השמים בכלל ומה שמגיע לכל א' וא' הוא ח"ו רק דרך מקרה אשר יקרהו בלי כוונת המשפיע רם על כל רמים כי חושבים שהשפעתו רק על הכלל כולו יצא. וברשת טעות זו נלכדו גם המתאוננים שנסתפקו היוכל אל לערוך שלחן במדבר ע"כ אמר מרע"ה אם גם צאן ובקר לרוב ודגת הים למרבה יאסף להם בכ"ז אינם מאמינים שההשגחה הפרטיית בכוון וביחוד להם השפיע הש"י רק ומצא להם סוברים שבמקרה ח"ו בלא השגחה בא להם. והנה מי שאין ידו משגת להושיט לאחר דבר מה ובע"כ צריך להושיט את הדבר לאיש אמצעי אשר עדיו יגיע והוא יושיט הלאה למקום מחוז חפצו. והאומרים מקרה הוא בלתי טהור המה ג"כ סוברים שיד ה' קצרה ח"ו מלהושיט השפעתו למטה לכל יושבי חלד רק מושיט השפעתו עד מקום שידו מגעת והוא בגבהי מרומים למערכת השמים וכסיליהם ומשם ולהלן רק הם המשפיעים. וכדי לבער קוץ טעות זה מכרם בית ישראל אמר ה' היד ה' תקצר האם נוכל להסתפק ח"ו שאין ידו הגדולה מגעת עד למטה וכל מה שמגיע לאדם מן השפע הכללית הוא רק מקרה ח"ו.