לוח ארז חלק ב שטז

ותקעתם בחצוצרות זה שופרות הוא מעורר ומקיץ אותנו מתרדמתנו ועי"כ והיו לכם לזכרון זה זכרונות שנזכור שאנו חולים וצריכים לרפואה ועי"כ אני ה' אלקיכם זהו מלכיות שנמליך אותו עלינו לעבדו בלב שלם. וזה שאנו מתפללים רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונושעה. הך ונרפא ונושעה לכאורה מיותר כי בודאי אם ה' ירפאנו ויושיענו בו נרפא ונוושע אבל הכוונה כי לנו מחלה כפולה שאנו חולים וצריכים לרפואה וגם אין אנו יודעים שאנו צריכים לרפואה וידוע החילוק בין תשועה לעזר שתשועה הוא אם הנושע לא יסייע מאומה להתשועה אבל אם מסייע מעט נקרא עזר וז"ש רפאנו ה' ומה תהי' הרפואה ונרפא שיהי' ברצוננו להרפא כי באמת אין אנו מרגישים בחליינו ואין אנו עושים מאומה לרפואתנו כמו החולה שאינו מרגיש חליו ע"כ הושיענו בלי עזרתינו ונוושעה. ואחר התפללנו ברכת רפואה על כוונה זו שיטהר את לבנו ויסיר את המסוה הלוטה על פנינו שפיר אנו סומכין לה ברכת השנים ברך עלינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה. כי יש תבואה לחם ובר לגוף וגם מזון מן השמים הם מצות ומע"ט לנפש וע"ז אנו מתפללים ברך עלינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה דייקא לא לבד תבואה לחם מן הארץ כ"א גם מן השמים ישפיע לנו הקב"ה

ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. יל"ד לשון משנאיך דהו"ל למימר שונאיך בקל ואמר בבנין כבד כי אומרים קצת אפקורסים המלעיגים על אלקינו ית"ש שהוא נוקם ונוטר ובעל חימה מה שלא יאות אף לאיש בעל מדות טובות וקו"ח ב"ב של קו"ח לאלקי השמים והארץ ועיי' מ"ש בפ' תרומה לפרש בזה המאמר אלקיכם כהן הוא כי קברי' למשה במאי טבל ועיי' מ"ש לקמן פ' שופטים בהספד ועי"כ הם גורמים לשנוא את ה' בלבבם אבל אם האויבים לא יפלו חללים רק אימה ופחד יבוא עליהם ונמוגו כל הקמים מבלי נשאר בהם רוח ללחום נגד צבאות ה' כמ"ש ביהושע ב' ונשמע וימס לבנו אז אין מקום לטענה זו. ע"כ לעת אשר נסע הארון היוצא לפניהם למלחמה כפרש"י אמר משה לא שיפלו האויבים חללים חללים שא"כ יאמרו בגוים שאתה אל נקמות. כ"א תן להם מורך רוח ופחד בלבבם ומגור מהדר כבודך עד שיפוצו אויביך וינוסו מבלי שיוכו על אחת שבע. ועי"ז יוגרם שינוסו אותן בנ"א אשר גורמים לשנוא אותך והם משניאיך ע"י פניך פנים של זעם עברה וחימה משלחת מלאכי רעים ועי"כ הם גורמים שבנ"א ישנאוך. אבל אם אויביך לא יוכו מכת חרב כ"א יפוצו מעצמם מפחד הדר גאונך לא יוכלו עוד לומר כן. וממילא לא יוכלו עוד להשניא אותך בשביל פניך של זעם בהם תרעץ אויב

והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בנ"י ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. וברש"י חנם מן המצות. ובמדרש הובא בכ"ס האספסוף אלו הצדיקים שנאמר אספה לי שבעים איש. ונ' דיל"ד דהול"ל מאין נאכל בשר מאי יאכילנו דקאמר וי"ל כי אז"ל ע"ה אסור לאכול בשר כי אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמה ואין לו רשות לרדות בבהמה להשתמש בה לצרכו. אלא שמצאנו לו רפואה מה"ת לאכול בשר ע"י שמחזיק בידי ת"ח ועי"ז יש לו ג"כ חלק בתורה. וכ"ז כשת"ח נוהג כשורה ויש מצוה בהחזקתו אבל כשגם. הת"ח אינו נוהג אז אין תקנה לע"ה לאכול בשר כי מעצמו אין לו תורה וזכות החזקת ת"ח ג"כ אין עומד לו שהרי בהחזקת ת"ח כזה אין מצוה. אך דגים מותר גם לע"ה לאכול הגם שאין לו שום זכות כי הם במדרגה פחותה. וז"ש אם גם הצדיקים יתאוו תאוה אז יבכו בנ"י חלו ע"ה מי יאכילנו בשר באיזה זכות נאכל בשר מכאן ולהבא. זכרנו את הדגה אותם נאכל