לוח ארז חלק ב שטו

הבנים משחיתים את אבותם לעבירה כנ"ל והנה האבות מגדלים רק ילדים אבל אם לא יעשו זאת אז הבנים כשישחיתו את אבותם המה יגדלו ויחנכו אנשים באים בימים לחטא ופשע. וז"ש והנה קמתם תחת אבותיכם מה שהי' על אבותיכם לעשות לכם לגדל אתכם. תחתיהם ובמקומם אתם מגדלים אותם לעבירות אבל החילוק הוא שאצלכם התרבות שאתם מגדלים איננו ילדים ונערים כ"א אנשים חטאים גדולים בשנים. והנה אף שחטאנו בזה שלא גדלנו את בנינו לתורה עכ"פ נוכל לתקן במקצת אם אנו עומדים עכ"פ במעמדנו לא נבוש מפני המלעיגים וכל הרוחות שבעולם אינן מזיזות אותנו ממקומנו הטהור אבל בעוה"ר נתקיים כי אין האיש בביתו אין האיש שורר בביתו לעשות כרצונו הטוב כ"א אשתו ובניו מושלים עליו שיבטל רצונו הטוב מפני רצונם הרע והטעם לכ"ז כי צרור הכסף לקח בידו כל מגמתם הוא רק הכסף והזהב עשו לבעל הוא אדונם המושל בכל אשר להם. ובפרט נוכל לומר כי אין האיש זה הקב"ה בביתו אימתי כי אין האיש בביתו הלך בדרך למרחוק כמ"ש אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' כי כל הדרכים בחזקת סכנה כי יחטאו בדרכים עוברי אורח עושים כל תועבות אשר שנא ה' ואז בעוה"ר אין האיש זה הקב"ה בביתו של אדם כשהולכים בדרך מרחוק והטעם מפני כי רק צרור הכסף לקח בידו ורק לכסף והון יכסופו. שלח להו אית בהו צדיקי שלחו לי' צרור הכסף לקח בידו ואין כסף אלא צדיקים. ובאמת בעז"ה לא אלמן ישראל יש גם לעת כזאת צדיקי יסודי עולם אבל החילוק בין עתה לימי קדם הוא כי בדורות הראשונים נאמר כפלח הרמון רקתך ריקנים שבך מלאים מצות כרמון כי כל א' וא' מישראל זכה להדבק במצות וגם להשמר מעבירות אף שלא היו חסידים כל א' וח' אבל לע"ע תחת הכסף אביא נחשת והחילוק בין כסף לזהב הוא כי באמת זהב חשוב יותר מכסף אבל אינו מטבע רק לגדולים כי לא יעשו ממנו מטבעות קטנות לגורל ערכו ל"כ מכסף יוכלו לעשות אף מטבעות קטנות פחותי הערך אשר יד כל אדם בו וז"ש צרור הכסף לקח אלו הצדיקים שנמשלו לכסף כלומר הצדיקים הבינונים אשר כל איש ואיש יוכל להשיג צדקות כזה זה נלקח מאתנו. אבל באמת אף שחטאנו בכל השנה כולה בכ"ז אמר הש"י דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב אלו עשרה ימי תשובה שהקב"ה מקבל תשובתינו ברחמים וז"ש אף כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק שה' רחוק ממנו כל השנה כולה בכ"ז ליום הכסא יבוא לביתו הוא יום הכסא ליום חגינו ביום אשר יעמיד במשפט כל יצורי עולמים ליום ההוא יבוא לביתו ונמליכהו עלינו אבל בעוה"ר רשעים אפי' בפתחה של גיהנם אינם חוזרין בתשובה וע"ז אמר דהע"ה כמתאונן אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד וכבר דרשו במ"ר פ' אמור מקרא זה על ר"ה ולדרכנו נאמר אך הבל בני אדם כל השנה כולה ימלאו בהבל שנותיהם אבל אם לכל הפחות בר"ה יחזרו בתשובה טיב הדבר אך לא כן הוא כי גם היום הזה אשר במאזנים לעלו' אשר שקול שקל כל מעשינו ומחשבותינו ובודאי הי' לנו לחרוד מאימת יום הדין הנורא בכ"ז גם באותו היום ובאותה השעה המה מהבל יחד כל מזמתם רק ההבל ותוהו. וכן אמר שהע"ה בקהלת ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט הוא היום הזה אשר נעמוד למשפט שמה הרשע מקום הצדק שמה הרשע מקום אשר בו הי' החוב עלינו להצדיק את מעשינו שם עודם רשעים. והסיבה לזה כי החולה כ"ז שמרגיש מחלתו אז יש תקוה שירפא לו ע"י תחבושת ומזור משא"כ כשכבר נאבד ממנו כח הרגשה אז אין תרופה למכתו. כ"כ אנחנו בעוה"ר כבר אבדנו כח הרגשה ואז ח"ו לא היתה תקוה לנו ע"כ בא השופר להזכיר ולעורר אותנו כמאמר הרמב"ם ז"ל עורו ישנים מתרדמתכם. וזהו כוונת מאמרנו