לוח ארז חלק ב שי

שגם בד"ת כן שגם בתורה צריך לאיש בעל שפתי רצון ובקסם שפתיו יתן תן טוב בדברי תורה ובלעדו לא יערב לחכנו ע"כ אמר זמירות היו לי חוקיך כמו שהשירים צריכים לאיש משורר נחמד אף נעים כמו כן דברי תורה צריכים להטעימם לשיהיו ערבים לאזן שומעת ומפני זה נכשל שנתן עגלות לנושאי הארון לפי הסברא שגם התורה צריכה לאמצעיים אחרים ובאמת אינו כן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו והתורה אינה צריכה לכלי מלאכה אחרת

במדרש רבה (פ' צו פ"ח) אמר הקב"ה חביב עלי קרבן הנשיאים כשירת הים נאמר כאן זה אלי ואנוהו וכאן זה קרבן נחשון. י"ל עפמ"ש במשנה דמנחות נאמר בקרבן בהמה ריח ניחוח ובעוף ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה, ואחר הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. כי רוב הנאות שישנם לאדם הנאתם וביעורם שוה בעת שנהנה מן הדבר אז הדבר הוא כלה ואבד מן העולם. אבל הנאת הריח הדבר המריח נשאר בתקפו לא יחסר ממנו כ"ש רק הריח יוצא ממנו ליהנות בו. כמו כן הקרבנות אמר המשורר ע"ה האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה רק הכוונה שיתכוין המקריב ליקרב לאבינו שבשמים זהו עיקר הקרבן ע"כ נאמר בו ריח ניחוח כמו שבהנאת הריח אין ההנאה מגוף הדבר המורח רק ממה שיוצא ממנו כמו כן הקרבנות רק המחשבות הזכות אשר הריחם ביראת ה' הנה ניחוח לה'. ואחרי שהכל הולך אחר הכוונה ע"כ אין חילוק בין רב למעט אם מכוין לבו לשמים. והנה העני כשמקריב קרבנו הדל והרזה ודאי אינו מקריבו להתפאר ולהתייהר במה נחשב הוא אבל כשעשיר מקריב אבירי בשן ועגלי מרבק בהם יוכל להתפאר ולהתגאות לעיני הרואים. סד"א שלא יקובל לו לרצון כמו קרבן העני שבודאי כוונתו לשמים. ולהוציא מזה הטעות ארז"ל א' המרבה וא' הממעיט שגם המרבה להביא לפי כבוד עשרו בכ"ז אם כונתו לשמים ריח ניחוח לה'. והנה המפרשים הקשו מדוע קרבנו' הנשיאים נאמרו ונשנו כולם בפרטות הול"ל בקיצור זה קרב הראשון וכן הקריב השני והשלישי ולמה כפל ושינה ושלש פעמים רבות כל פרט ופרט אצל כל נשיא ונשיא. אבל אחרי שלא רק גוף הקרבן הוא הנרצה כ"א כוונת מחשבתם ודעתם הנכונה שכוון כל אחד בקרבנו כדאיתא במדרש שכל אחד כיון כוונה מיוחדת בפרים ומזרקים וכפות יעו"ש. א"כ אף כי למראית עין כולם שוים בנדבותיהם בכ"ז אחרי שלכל א' וא' היתה כוונה מיוחדת אליו ע"כ כפלה התורה שאף שהביאו קרבנות יקרי הערך לא הביאום להתפאר שא"כ היו קרבנותיהם שוים כערך הראשון כן ערך האחרון אלא שהביאו לפי זכות וטוהר מחשבותם לטובה איש איש לפי השגתו ורוח מבינתו. ע"כ נאמר בכל א' וא' בפ"ע זה קרבן כלומר שהוא מיוחד בעצמו ואינו דומה לחבירו והנה בשירת הים כתיב ויאמרו לאמר פתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד אשירה לה' זה אלי ולא אמר נשירה זה אלקינו להורות נתן שכל אחד הכיר את בוראו לפי מדרגתו והשגתו כמארז"ל כל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חבירו וז"ש המדרש אמר הקב"ה חביב עלי קרבן הנשיאים אף שהביאו למרבה ויש לחוש שלא היתה כוונתם שלימה ח"ו אלא להתפאר ברוב עשרם. כי היודע מחשבות הבין שמחשבתם רצוי' לטובה ע"כ כמו שנאמר בשירת הים זה אלי בלשון יחיד כל א' כפי השגתו כמו כן אחד לפי השגתו לכך נאמר זה קרבן כנ"ל. שוב הוגד לי שכוונתי במקצת בפירוש המדרש הנ"ל להגאון בעל ישועות יעקב זצ"ל ומשנה לא זזה ממקומה: בהעלותך

בהעלותך את הנרות וגו'. במדרש אמרו ישראל לפני הקב"ה אתה אורו של עולם ואתה אומר לנו להעלות נרות אמר הקב"ה לא אמרתי אלא להעלות אתכם אצל