לוח ארז חלק ב שט

על הצור כביכול למעלה מצורך אשר. יצרך. ואפשר שזהו ג"כ כוונת המדרש בר"פ וירא. וירא ה' הה"ד ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם שהי' יושב והשכינה עומדת כי כבר כ' ישועה נקראת אם הנושע לא יעשה מאומה רק המושיע לבדו יעשה חיל. והנה מתחלה הי' אברהם במדרגה נמוכה שלא עשה מעצמו מאומה להשלמת עצמו רק הקב"ה בחר בו והוציאו מאפלה לאורה. ואח"כ הוסיף חיל עד שגם הוא פעל ועשה ורק ה' הי' בעזרו ותומך נפשו ולבסוף מאוד נעלה עד שהגיע למדרגת מושל ביראת אלקים. וז"ש מתחלה ותתן לי מגן ישעך זה אברהם שהי' צדיק ונושע בה' אבל לא עשה מאומה ורק בגדר ישועה הי'. ושוב הוסיף חיל לעלות למדרגת וימינך תסעדני שהוא פתח בתחלה וה' עזר לו וגמר בעדו לטובה. ולבסוף עלה למעלה ראש עד שענותך תרבנו שהוא ישב והשכינה עומדת לרמז כנ"ל שהוא מושל ונצב על הצור. וזה י"ל בפ' בשלח מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי הרמז כאן שאנכי נצב על ראש המעלה באשר בכחי להטות את רצין האלקים כביכול לכל אשר אחפוץ וזהו ומטה האלקים שאוכל להטות רצון האלקים כרצוני. והנה אם האדם הוא ברום המעלה כ"כ עד שעומד כביכול למעלה מיוצרו ית' א"כ כשהש"י רוצה לראותו אזי צריך שלא להביט מלמעלה למטה משמים ממעל על הארץ מתחת כ"א אדרבה הש"י כביכול צריך לנשא פניו אליו כי הוא גבוה מעליו. ועיי' באמ"ח פ' זו מ"ש על המדרש לא זז מחבבן עד שקראן אמי. וזו היא המעולה שבברכות. והנה בעקדה פ' זו פי' שע"כ נקרא ה' שלום שהוא המהוה ומקיים את כל העולם כולו על מעמדו ושלימותו וזהו פי' של שלום. ואחרי שהאדם הצדיק המושל כביכול בה' הוא המקיים את העולם עפ"י רצונו ע"כ הוא נקרא שלום. וזהו ישא ה' פניו אליך אם תהי' במדרגה זו שהש"י כביכול צריך לנשא ולהרים פניו אליך שכביכול אתה גבוה ממנו אז וישם לך שלום שבידך יהי' שבט מושלים לקיים את העולם על מעמדו

ולבני קהת לא נתן וגו'. במס' סוטה. מפני מה נענש דוד מפני שקרא לד"ת זמירות שנאמר זמירות היו לי חוקיך ח"ל הקב"ה פתה קורא ד"ת זמירו' הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של ב"ר יודעין בו שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ואיהו אתיי' בעגלה. ויש להבין מה זו מדה כנגד מדה. ונראה כי התוה"ק שלימה ותמימה היא בעצמה דכולא בה וא"צ לשום סיוע מחכמות אחרת לייפותה ולנאותה כי בעצמה נחמדה מזהב ומפז ולזה בא הרמז שבכל כלי המשכן הוצרכו לעגלה רק ארון הברית נשאו על כתף לומר כי הנושא ע"י עגלה אף שהאדם הוא המנהיג ונושא בעצם מ"מ הוא ע"י אמצעי בין הנושא והנישא. לא כן הנושא בכתף שהדבר הנישא הוא בלי אמצעי על הנושא והנה התורה לא תמשוך את לב השומעים ע"י אמצעיים אחרים כמו כלי הדיבור ואמירה נעימה וכמ"ש בדרשות הר"ן טעם על שהי' משה רבע"ה כבד פה עיי"ש. רק כמ"ש אני אהי' עם פיך שהתורה היא יעלת חן מעצמותה ע"כ לא הי' להם עגלות לשאת הארון להורות נתן בלבם כי תוה"ק איננה צריכה לשום אמצעי לשאת אותה. והנה השיר אף שבעצמו הוא ערב ונעים מלותיו נארגו בחוטי המליצה בכ"ז כל ערכו רק אז יסולה אם המשורר יזמר לאזנינו השיר בקול נעים ובניגון ערב אז יעורר אותנו ונכיר חין ערך השיר לא כן אם המשורר בקול עגור יהמה בלא משטר וסדרי הנגינה אף אם אם דברי השיר בעצמם מבריקים בזהרם בכ"ז לא יהיו ערבים לאזנינו אחרי שהמזמר לא ידע להנעימו ולהטעימו כראוי. ראינו מזה כי בשיר וזמר עיקר נעימותו לא נבחין כ"א ע"י כלי מבטא המשורר הוא המטעימו לנו ורק בו תלוי חין ערכו. והנה דוד הע"ה חשב