לוח ארז חלק ב שז

התוס' בשבת שם שהזר הוא עם כהנים אחרים ופירשתי דבכה"ג גם כהנים אינם מקיימים המצוה בשלא קראוהו א"כ שפיר כ' תוס' דהוי ברכה לבטלה כיון דגם כהן בכה"ג אם לא קראוהו אינו מקיים מ"ע לא דמי לנשים דמברכות אמ"ע שהז"ג דהתם הן עושות המצוה בגוונא דאנשים מחוייבים אבל הזר העולה עם הכהנים בלי שיקראוהו בכה"ג אם הי' כהן לא הי' מקיים מ"ע שפיר הוי ברכתו ברכה לבטלה כנ"ל נכון. והנה המג"א סי' קכ"ח סק"א כתב לתרץ דהך דינא דר"י תליא בההוא דנשים סומכות רשות ובשעה"מ פי"ט מ' שבת הקשה לתירוץ מג"א מאי מוכיח רבא בכתובות מר' יוסי דאמר גדולה חזקה דאין מעלין מנשיאת כפים ליוחסין הלא לר"י דס"ל נשים סומכות רשות בודאי אין מעלין ובעיית הש"ס לא היתה אלא לר"י דס"ל נשים אינו סומכות. ולדעתי לק"מ עפמ"ש מהרי"ט סי' קמ"ט וגם בפי' כתובות קצת מזה דבמקדש דמברך בשם המפורש כדאיתא במשנה דסוטה בודאי עובר בעשה דאת ה' אלקיך תירא דדרשו מזה אזהרה לנוקב ופורש את השם עיי"ש. ולפ"ז א"ש דמג"א לא קאמר אלא לדידן בגבולין דליכא שם המפורש בזה שפיר קאמר דלמ"ד נשים סומכות רשות אין כאן איסור אבל מקדש בשם המפורש דאיכא עשה הנ"ל בודאי המג"א מודה דגם למ"ד נשים סומכות רשות אפ"ה איכא איסורא ומוכיח רבא שפיר מר"י דהא התם בעזרא הניחם לפרוש כפיו בבי' המקד' בבית שני בשם המפורש ואז איכא לכ"ע איסור עשה ושפיר מוכיח דאין מעלין מנ"כ ליוחסין כנ"ל נכון. אלא דלפ"ז צ"ע מאי פריך ש"ס התם מאי גדולה חזקה הו"ל למימר בפשיטות דבזה גדולה דאילו מעיקרא נשאו כפים בלי שם המפורש ועתה בשם המפורש דאיכא איסורא דאורייתא ולמ"ל למימר מעיקרא תרומה דרבנן ועתה תרומה דאורייתא וצ"ע. והנה בתשובת מבי"ט הובא במג"א ס"ק י"ז ובהפלאה כתובות בשמעתין ובשערי תשובה או"ח סי' ו' וביתר ביאור בתב"ש סי' י"ט שהקשה מ"ט בברכת כהנים כל כהן מברך לעצמו הלא קיי"ל עשרה שעושין מצוה ח' אחד מברך לכולן ותירץ מפני טירוף דעת. ולדעתי הי' מזה ראיי' ברורה למה שחידש והעלה בצל"ח ברכות כ' דכהנים ולויים אינם בכל ערבות עיי"ש מילתא בטעמא דרק אותם שחטאו בעגל הוכנסו בערבות מואב בתורת ערבות כמ"ש רש"י שם משא"כ כהנים שלא חטאו אינם בכלל עייש"ה לפ"ז לא הי' מקום לקושיית מבי"ט כיון דהא דאחד מוציא את חבירו הוא משום ערבות וכיון דכהנים לא נתערבו לא יכול א' להוציא חבירו ועדיין צ"ע

יברכך ה' וישמרך וגו'. כי כתיב אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה לדעת בארץ דרכך. הכוונה אם הש"י ברחמיו מברך אותנו בשפעת ברכותיו אין זה במשפט ובדין כ"א בתורת חסד וחנינה. כי גם אם אנו הולכים בדרכי ה' ובתורתו באמת אלמלי הקב"ה עוזרו לא יכול לו לכבוש את יצרו הרע ורק מה' מצעדי גבר כוננו הוא יאיר לנו את דרכנו המלא מכשולים הוא יסול לנו מסלת הקודש עדי נבוא אל מחוז חפצנו. וז"ש אלקים יחננו ויברכנו אם יברכנו הוא רק בחנינה וחסד לא מצד הדין וביאר הסיבה לזה כי הוא ית' יאר פניו אתנו סלה לדעת בארץ האפלה והגשושה הלזו דרכך דרך ה' נלך בה. וז"ש יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך וארז"ל וישמרך מן המזיקין. כי ברבות הטובה רבה התאוה הכסף יכספנו לכזב והזהב יהדפנו להב הב ע"ד וישמן ישורון ויבעט ע"כ מברך הכהן אותנו. אם יברך ה' אותך מאוצרו הטוב בנכסים ועושר וכבוד ישמרך גם מן המזיקין הבאים בגלל העושר כנזכר ואם היתה הברכה רק בזכותינו אז לא הי' מהצורך לתפלה זו כי האיש הנבוב אשר כבר הגיע למדרגה זו שהשי"ת ישלם לו בזכותו שכר בעוה"ז ג"כ נכון רגלו בל ימעדו קרסוליו ברשת התאוות. אבל באמת