לוח ארז חלק ב שו

לשמור את התורה לדורות הבאים אחרי שתכונתם שכל הרוחות שבעולם אין מזיזות אותם ממקומם ואדרבה שבכל עת צר להם עוד יותר יחזיקו בתורה. ובשביל זה נמשלו לככבים כמו הככבים מזהירים יותר בחשכת הליל מאשר בעת זריחת תשמש כמו כן ישראל בעת תחשך עליהם ליל הגלות יזהירו ויצהירו ביותר. וז"כ המדרש מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים כנ"ל. שהם כהני העולם לברך בתורה ראשון ומדוע בחר בישראל מכל העמים ונתן להם התורה להנחילה לכל באי עולם. והשיב מאברהם שא"ל ספור הככבים כה יהי' זרעך שבליל הגלות עוד יזהירו ביתר שאת ע"כ להם ניתנה

כה תברכו את בנ"י אמור להם. ת"א כדין תברכון ית בנ"י כד תמרון להון. אמרתי ליישב בזה ד' הרמ"א בד"מ סי' קכ"ח שהקשה ע"ד תוספות בשבת דף קי"ח שכתבו לא ידע ר"י מאי איסור יש בזר העולה לדוכן והרי בש"ס דכתובות דף כ"ח מפורש להדיא דזר הנושא כפיו עובר בעשה. ותירץ הד"מ דהתם מיירי במברך בפ"ע אז עובר ור"י איירי עם כהנים אחרים אז ליכא עשה. ותמה המג"א סי' קכ"ח מנ"ל לר"י הך חילוקא בין בפ"ע לבין עם כהנים אחרים. ונ"ל דמעצמו מוכרח דהטור הביא בשם רבינו פרץ דכהן א' כיון דאין קוראים אותו אינו עובר בעשה אם אינו עולה וממילא אינו מקיים עשה בעלותו והטור חולק עליו וס"ל דאף כהן א' עובר עיי"ש וב"י ובט"ז ובפר"ח וביתר ביאור בהגהות מהרל"ח סוברים דדוקא בכהנים רבים אז בעינן שיקראהו אבל בכהן א' אף בלא קראהו עובר אם לא נשא כפיו ומקיים עשה אם נושא דדוקא בכהנים רבים נאמר כד תמרון להון אבל לא באחד. ונ"ל ראי' לשיטתם דהנה בודאי הא דזר עובר בעשה דכה תברכו ולא ישראל היינו דוקא אם מברך באופן שהכהן מחוייב אז שייך לומר בני אהרן ולא ישראל אבל אם ישראל מברך באופן שהכהן כה"ג לא הי' מחוייב פשיטא דאינו עובר. וכ"כ אדמ"ו הגאון ז"ל בתשובת כ"ס לענין אם עולה לדוכן בלי נשיאת כפים או בלא כוונה עיי"ש. לפ"ז קשה לכאורה איך אפשר לומר הנושא כפיו עובר הא קיי"ל כד תמרון להון דבלא קראוהו לכהן אינו עובר ואינו מקיים מ"ע דדוקא כד יימרין להון אז מקיימים כה תברכו וכיון דלזר אינם קוראים לעלות כמובן וכיון דכהן כה"ג אינו מקיים מ"ע ל"ש בי' לאו הבא מכלל עשה כיון דהכהן גופי' אינו מקיים עשה כה"ג וא"כ היכי משכחת לה להאי דינא דזר עובר והוא פליאה לכאורה. ע"כ לבי אומר לי שמזה ראי' ברורה לדעת הטור הנ"ל כפי הבנת מהרל"ח דכהן אחד אף שלא קראוהו עובר וא"כ משכחת לה שפיר דזר עובר היינו בשהוא יחידי דבכה"ג כהן יחידי מקיים מ"ע אף בשלא קראוהו וא"כ שפיר זר יחידי אם עולה עובר. והן הן דברי ד"מ דכ"ז בשהוא יחיד דאז כהן עובר אף בלא קראוהו א"כ זר העולה עובר משא"כ כשהוא עולה עם כהנים אחרים דאז בכה"ג בכולם כהנים אינם עוברים אם לא יקראום א"כ אף זר אינו עובר כנ"ל ומיושבת קושיי' מג"א מנ"ל לרמ"א חילוק זה ולהנ"ל החילוק הזה מוכרח ואמת. ובאמת לשיטת הר"פ ור"ת בתוס' מנחות מ"ד דסברי כהן יחידי אינו עובר צ"ל דסברי כשיטת רבינו מנוח דהא דאם לא קראוהו לכהן אינו עובר היינו דוקא ג' עשה אינו עובר אבל עשה א' עכ"פ עובר אף אם לא קראוהו ומיושב ג"כ קושיית הנ"ל. ובזה נ"ל ליישב מה שהקשה אדמ"ו בתשובה סי' י"ג וי"ד ע"ד תוס' שבת הנ"ל דלא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה דהלא שיטת תוס' ר"ה ובכמה דוכתי דנשים מברכות אמ"ע שהזמן גרמא אע"ג דפטורו' יכולות לברך וצוונו כיון שהאנשים נצטוו וגם הם מקבלים שכר א"כ ה"נ נימא בזר כיון דר"י לא ידע איסור בזה א"כ הוה כמו נשים במ"ע שהז"ג דפטורות ואפ"ה לא הוה ברכה לבטלה עיי"ש. ועפ"י האמור א"ש כיון דלפי פי' הד"מ איירי