לוח ארז חלק ב שג

לזה כנ"ל ברור בסברת הירושלמי. והנה הגאון מהר"י בבני אהובה הלכות א"ב כתב דבת שבע קטנה היתה בעת שנבעלה לדוד והוא מש"ס דסנהדרין ס"ט ע"ב וכיון דקיי"ל פתו קטנה אונס הוא ואין לה רצון כלל ממילא דל"ש לחוש שמא סופה ברצון ושפיר משני הש"ס דמותרת היתה לדוד משום דאונס הוית וע"כ לא קאמר ירושלמי דבאונס אסורה לבועל אלא היכא דאיכא למיחש לסופה ברצון כנ"ל ברור ונכון בעזהשי"ת

באופן אחר נ"ל בישוב תרגום ירושלמי וגם הא דלא קאמר הש"ס תיובתא דאבוה דשמואל מברייתא והוא דלכאורה קשה מאי פריך הש"ס אונס היכי משכחת לה הא קיי"ל פתוי קטנה אונס הוא ואין לה רצון כלל וא"כ דלמא איירי קרא דאונס מותר היינו בקטנה דל"ל סופה ברצון דהא רצונה אינה רצון. אבל באמת לק"מ דהא קרא קאמר והיא לא נתפשה אסורה ומיני' דייקינן הא נתפשה מותרת ואי בקטנה קיימינן הלא חף בלא נתפשה מותרת דהא פתוי קטנה אונס הוא. וכעין זה כתב מהרמ"ש בשמעתין בישוב קושייתו. אבל אי קשיא לשיטת הרמב"ם הידועה דלא ס"ל פתוי קטנה אונס הוא עיי' אהע"ז סי' קע"ח ובב"מ שם לפ"ז י"ל דהנה רבא ס"ל דאמרינן סוף ביאה אונס הוא דא"א לה למחות דיצר אלבשה ואבוה דשמואל ס"ל דיכולה למחות. והנה הסברא פשוטה די"ל דאבוה דשמואל נהי דס"ל דלא מיקרי אונס אסוף ביאה דיכולה למחות. הנ"מ בגדולה אבל בקטנה נהי דקיימינן בשיטת הרמב"ם דיש לה רצון מ"מ הא בודאי מודה דקטנה אינה יכול למחות אסוף ביאה דהא לשיטת החולקים על הרמב"ם קטנה אין לה רצון אף אתחלת ביאה ונהי דהר"מ סובר יש לה רצון היינו אתחלת ביאה אבל אסוף ביאה דס"ל לרבא אף בגדולה דאונסא הוא יודה עכ"פ אבוה דשמואל דאנוסה בקטנה דלא נפליגם בפלוגתא רחוקה דרבא יסבור אף בגדולה אנוסה היא אסוף ביאה ואבוה דשמואל יסבור דאף בקטנה רצון הוא ודאי זה לא ניתן להאמר. ולפ"ז קשה מאי מייתי רבא ראי' לנפשי' לשיטת הרמב"ם דלמא איירי קרא דתחלתה באונס וכו' מותר בקטנה דמודה אבוה דשמואל דאמרינן יצר אלבשה וצ"ע לכאורה. אבל אחר העיון לק"מ דרבא ס"ל בהדיא ביבמות פתוי קטנה אונס הוא ועיי' בית מאיר שהכריח כן דרבא לטעמי'. ולפ"ז מייתי שפיר תניא כוותי' דרבא דלטעמי' דס"ל פתוי קטנה אונס הוא א"כ ליכא למימר דקרא איירי בקטנה דהיא אף בלא נתפשה מותרת ושפיר מוכח דסופה ברצון מותר משא"כ לאבוה דשמואל אין כאן קושיא דאיהו יסבור כשיטת הרמב"ם ואוקי קרא בקטנה ובה מודה דאמרינן יצר אלבשה. ומיושב ממילא שיטת התרגום דאיהו ג"כ יסבור כשיטת הרמב"ם ואין כאן קושיא מברייתא. ואדרבה מכאן סייעתא לשיטת הרמב"ם דטרח הה"מ למצוא ראיי' לדבריו דלא קיי"ל פתוי קטנה אונס הוא ולהנ"ל מוכח כן מאבוה דשמואל ומשיטת התרגום כנ"ל נכון

כה תברכו את בני ישראל. במדרש רבה. פנים כנגד פנים או אינו אלא עורף מול פנים תלמוד לומר אמור להם פנים כנגד בנים כאדם שאומר לחבירו. הכוונה עפ"י מה שאמרתי לפרש הפ' בפרשת בהעלותך ויאמר שמעו נא דברי אם יהי' נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא כי אהרן ומרים התרעמו על משה על אודות האשה הכושית אשר לקח ותרגומו איתתא שפירתא. והי' התרעמותם שלא יצדק לעבד ה' להיות לו חמדות אנושיות רק לענות נפשו מכל וכל ולא יתכן לו לחיות חיי חברה וריעות כ"א יפרוש ויבדל מכל העולם להתבודד בעיוני אלקות וממנו יראו וילמדו לירא את ה' ולהשליך אחרי גום חמדת עולם עובר. וכמו שמפרשים אלדד ומידד מתנבאים במחנה שהתרעם עליהם על שהיו