לוח ארז חלק ב שב

כנ"ל דהו"א דהיינו טעמא דאסורה לכהן משום סופה ברצון ול"ש לאוקמי לגבי בועל בחזקת היתר כיון שנולד הספק בשעה שהיתה עדיין בחזקת איסור לכל העולם. וק' האיך ס"ד למימר הכי דאסורה לבועל משום דסופה ברצון א"כ אף לבעלה ישראל ליתסרא אע"כ דלגבי בעלה מותרת אף דסופה ברצון דאמרינן משום חזקת היתר יצרא אלבשה א"כ ממילא מוכח דסופה ברצון מותר ומיושב קו' תוס' דתרתי שמעינן מינה כיון דדרשינן מיעוטא והיא לאשת כהן וק"ל למה לא נקט אאשת ישראל גופה אע"כ כנ"ל. וכ"ז לרבא לטעמי' דס"ל ביבמות שם דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה כר"ע ועיי' בהה"מ פ"א מהא"ב שכתב להדיא דרבא סובר כן א"כ שפיר מוכרחים הנך ב' דינים משום דקשה כנ"ל למ"ל דנקט ויש לך אחרת הו"ל למינקט באשת ישראל גופה משא"כ למאן דפליג שם ביבמות וס"ל באונס ל"מ זונה ואשת ישראל שנאנסה מותרת לכהן לא מוכח מהך והוא רק חד דינא דאשת כהן באונס אסורה כמ"ש תוס' יבמות הנ"ל דזהו עיקר הדרשא אבל תחלתה באונס וכו' לא מוכח כקושיית תוס' הנ"ל וא"ל דמוכח מדנקט אבל יש לך אחרת ולא נקט באשת ישראל גופה כנ"ל ז"א דהא להך מ"ד אשת ישראל שנאנסה באמת מותרת אף לכהן וא"כ לא מוכח. ולפ"ז א"ש, דהש"ס מייתי תניא כוותי' דרבא דלדידי' לטעמי' שפיר מוכח תרתי דינים כנ"ל. משא"כ לאבוה דשמואל לא מצי להקשות תיובתא דאיהו מצי סבר כדפסק באמת הראב"ד ז"ל בהלכות א"ב שם דאשת ישראל שנאנסה מותרת לכהונה א"כ קשה קושיית תוס' יבמות הנ"ל דלא מוכח אלא הך חד דינא דאשת כהן שנאנסה אבל לא שתחלתה באונס וכו' יהא מותר כנ"ל. וממילא דמיושב שיטת תרגום הנ"ל דהוא ג"כ יסבור כראב"ד הנ"ל ואין כאן ראיי' מברייתא כנ"ל. ועפי"ז יש ליישב מה שהקשה ב"ש סי' ז' על המחבר דנקיט מתחלה אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ואח"כ בסעיף שאח"ז פסק אשת ישראל שנאנסה אסורה לכהן ותמה הב"ש תרתי למ"ל לישמעינן סיפא ואנא ידענא רישא עיי"ש. ולהנ"ל הדבר נכון ודאי מסיפא הו"א דלעולם אונס גמור אף באשת כהן מותר בצווחה מתחלה ועד סוף והא דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהן היינו טעמא דחיישינן לסופה ברצון לגבי דידי' דליכא למימר גבי' חזקת היתר כיון שנולד הספק בשעה שהיתה תחת בעלה אבל אשת כהן שנאנסה תחת בעלה כהן דל"ש למיחש לסופה ברצון דאוקמה אחזקת היתר הו"א דמותר קמ"ל דלא. ולא ק' איפכא לינקוט אשת כהן שנאנסה אסורה ואנא ידענא דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהן ז"א דאשת כהן שנאנסה כ"ע מודו דאסורה ואשת ישראל שנאנסה פלוגתא דאמוראי הוא והראב"ד פוסק דמותרת לכהן ע"כ שפיר הוצרך להשמיענו. ועפ"י האמור יש ליתן טעם נכון לס' הירושלמי פ"ד דסוטה הובא במ"ל ה' סוטה ובב"ש סי' י"א שפ' דאשת ישראל שנאנסה אע"ג שמותרת לבעלה אפ"ה אסורה לבועל דהא איהו מזיד הי'. ותמהו בב"ש ובמ"ל הנ"ל דהוא נגד ש"ס מפורש כתובות ט' בסוגיא דפ"פ דמשני דבת שבע היתה מותרת לדוד משום דאונס הואי אלמא דבאונס מותרת אף לבועל באשת ישראל. ע"כ כ' דהתלמודים חולקים אהדדי. ולפעד"נ לקיים שניהם על דרך נכון והוא דנראה סברת הירושלמי דבאונס אסורה לבועל היא פשוטה דלכאורה הו"ל למיחש בכל אונס שמא סופה ברצון כדסובר אבוה דשמואל אלא דאמרינן יצרה אלבשה והוא משום דאית לה חזקת היתר לבעלה כסברת פ"י הנ"ל ע"כ מכח חזקת היתר אמרינן יצר אלבשה וכ"ז לגבי בעלה דאיכא חזקת היתר משא"כ לגבי בועל שפיר אסורה דלגבי בועל ל"ש חזקת היתר כיון שנולד הספק בשעה שהיתה בחזקת אשת איש ואסורה לכל העולם וא"כ אם הבועל רוצה לישא אותה חיישינן באמת לסופה ברצון ול"א יצר אלבשה כיון דליתא חזקת היתר המסייע