לוח ארז חלק ב רצה

וזהו וידבר ה' אל משה אם ה' ידבר עמנו מאהל מועד אז שאו את ראש נוכל לספור את ישראל ואף אם נראה שהם מעטים בכ"ז שאו את ראש נוכל להרים ראשנו באין מגור ופחד. והנה אף שרואים אנחנו בעוונינו שבזה"ז קמים עלינו מכל עבר ופנה ואנו כבמדבר שחיות רעות באות עלינו לכלותנו ח"ו בכ"ז התוה"ק היא מגינה ומצלת אותנו כ"ז שנחזיק במעוזה. ואם נראה הצרות שעברו על ראש אבותינו הקדושים אשר בארץ המה ובכ"ז עמדו חי וקיים. מזה יש לצפות אף שעובר עלינו כוס התרעלה בכ"ז נלך לבטח וכל הרוחות שבעולם אינן מזיזות אותנו וזהו וידבר ה' אל משה במדבר אם גם נהי' במדבר מקום משלחת חיות טורפות המה האומות השואגים ככפיר ועומדים עלינו לכלותינו ח"ו כמו שאנו היום בעוה"ר. בכ"ז שאו את ראש תוכלו להרים ראשיכם. וע"י מה. אם תזכרו ראשונות למשפחותם לבית אבותם. אם תתבוננו ימים מקדם מה שאבותיכם נסו בהרבה נסיונות ובכ"ז עמדו לנצח. גם אנו נוחיל ונצפה שנעמוד חי לפני ה' כימי השמים על הארץ. וי"ל עוד וידבר ה' אל משה במדבר באהל מועד לאמר. עפמ"ש לעיל (פ' יתרו) על מאז"ל המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ו' ימים ושובת ביום ז' והעולה משם כי מי שדומה לו עוה"ז למדבר והולך בו נבוך ימנה שנותיו וימיו וידע כי קלו מני ארג והעוה"ז דומה כאהל שהוא רק דירת עראי ואם יזכור יום מותו שיגיע קצו אז ייטב דרכו. וזהו וידבר ה' במדבר למי שחייו דומים למדבר אז טוב לו שיזכור יום המיתה. וזהו באהל מועד לאמר שיאמר שימי מועד על הארץ הם רק כאהל יוצע כאורח נטה ללון כמ"ש זאת התורה אדם כי ימות באהל התורה מלמדת את האדם שידע כי כל חייו אינם אלא חיי אהל וארעי וכמ"ש ופנית בבוקר והלכת לאהלך כמ"ש מזה במק"א באורך

עוד נראה בכוונת המדרש הנ"ל אין שאו אלא לשון הרמת ראש שנאמר וירם קרן לעמו. כי אם אמנם הגאוה היא אחת ממדות הרעות שורש פורה ראש ולענה. בכ"ז צוה הקב"ה שנרים את ראשינו ונתגאה על יחוסנו שאנחנו גוי אחד בארץ אשר יתייחס בלאומיותו שהוא חי משנים קדמוניות מה שלא זכו לזה שום אומה ולשון. אבל לא שהגאוה ההיא תעורר אותנו לדבר לשון מדברת גדולות ולהבזות את האומות זולתנו אשר חדשים מקרוב באו. רק הגאוה הזאת שהיא הידיעה שאנחנו נותרנו לבדנו מכל האומות של ימי עולם ושנים קדמוניות היא תעורר אותנו להתנהג ביושר ובצדק ביתר עז מכל האומות כמ"ש במלך יהושפט ע"ה ויגבה לבו בדרכי ה'. ועפ"ז פירשתי לעיל (פ' תזריע) מאז"ל חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום. שרק אז היא חיבה יתירה אם נודעת להם שאנו בנ"י יודעים וזוכרים תמיד מעלתנו עי"ז נהי' כמו בנים למקום לאהבה וליראה אותו וז"ש שאו את ראש כל עדת בנ"י עי"ז תוכל לנשא אותם ולרוממם אם יזכרו תמיד למשפחותם לבית אבותם מבטן מי יצאו ובאמת היום הזה רבים מבני עמנו לא לבד שלא יתהללו במקור מחצבת קדשם כ"א גם בוש יבושו להקרא בשם ישראל. וזו סכלות גמורה שכל העמים מתהללים אם יוכלו להרחיב ימי היותם על האדמה בלאומיות שלהם בשנים קדמוניות. ואנו נעשה להיפך אתמהה. ועפ"ז פירשתי לעיל (פ' שמות) מארז"ל ר"מ אשכחי' להאי דהוה שמי' כידור ואמר ש"מ אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות הוא עיי"ש. ואמנם לכאורה י"ל שאין אנו יכולים להתגאות על מקור מחצבתנו אחרי שנאמר כי אתם המעט מכל העמים ונאמר כי קטן יעקב ודל. ומה יתגאה עם מתי מספר ונער יכתבם. אבל בס' זרע ברך בפרשתנו מביא דבר נחמד בשם זוה"ק שהק' איך נאמר בתורה רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה הלא נאמר אתם המעט מכל העמים. ותירץ דבאמת הם המעט ובכ"ז הוא גדול מכל העמים כי כל העמים