לוח ארז חלק ב רצד

במדבר

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד וגו' שאו את ראש כל עדת בנ"י למשפחותם לבית אבותם. הנה רז"ל נתנו טעמים במדרש למה ניתנה התורה במדבר ול"נ עוד טעם ע"פ קרא במלאכי זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב חוקים ומשפטים כי האפיקורסים אומרים שח"ו מרע"ה בדה מלבו את דברי התורה מה שלא נצטוה מפי עליון. אבל המופת שאינו כן הוא שאם מ"ר הי' מוריש לישראל ארצות ומדינות שכבש להם בכחו וגבורתו אז הי' מקום להרהר ח"ו שמרגשת תודתם אליו אשר עשה לישראל טובות הרבה ע"כ שמעו לקולו לקבל פקודיו. אבל אחרי שלא הנחיל להם רק בארץ לא זרועה נתן להם את התורה ולא הי' עליהם להודות לו על טובות. ולאחר מותו לא יוכלו לומר רק תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. לא הנחיל והוריש דק זאת התורה ולא נחלת שדות וכרמים. ובכ"ז ענו כל העם יחדיו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע. זה ראי' מהימנא שידעו כי מאת ה' היתה זאת התורה. וז"ש זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו זה לכם לאות שאני צויתי אותו. על שהי' בחורב מקום מדבר שממה. וזהו וידבר ה' אל משה המופת שה' דיבר אליו הוא על שהי' במדבר ארץ לא זרועה בע"כ שהש"י צוה את התורה. וז"ש וממדבר מתנה ע"י שבמדבר ניתנה להם התורה זה לאות וממתנה נחליאל שהש"י הוא המנחיל לנו תורה ומצות

והנה במדרש אמרו אין שאו אלא לשון הרמת ראש שנאמר וירם קרן לעמו. כי נאמר בהפטרתנו והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ורז"ל רמינהו אהדדי רישא דקרא אסיפי' ומשני כאן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רש"מ. ודקדקו המפרשים דהול"ל בהיפך כאן שאין עושין והי' מספר וכאן בזמן שעושין וכו'. ונ"ל עפמ"ש רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו סלה ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי. וכבר דרז"ל רבים אלו אוה"ע כי אם נספור את בנ"י ונראה שהם המעט מכל העמים ח"ו אבדה תקותינו אמרנו נגזרנו. אבל באמת לא כן הוא כי לא בכח ולא בחיל כ"א ברוחי אמר ה' אז אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. ע"כ אף אם אנו סופרים את בנ"י ורואים שאנו כטיפה מן הים נגד המון לאומים לא נירא ולא נחת ואין אנו צריכים לכוף את ראשינו כדואג ונאנח כ"א נרום ראש שאף אם רבים אומרים בשביל שהם רבים אין ישועתה לנו ח"ו. אבל אחרי שאתה ה' כבודי עי"כ מרים ראשי נוכל לילך בהרמת ראש ובקומה זקופה. וכ"ז בזמן שעושין רצונו ש"מ אבל אם ח"ו אין עושין אז אין אנו רשאים למנות את ישראל כי אם אין ה' בקרבם אז בראותם שהם מועטים יאבדו תקותם לנצח. ולפ"ז הפי' הוא בהיפך בזמן שישראל עושין רש"מ אז והי' מספר רשאים למנות ומורא לא יעלה על ראשם אבל אם עושין אז לא ימד ולא יספר.