לוח ארז חלק ב רפז

אומרים בזה"ז שהנישואין אין בהם שום דבר קדושה רק דרך מו"מ יתרצו שניהם להיות אחד (עיי' לעיל פ' וישלח בפ' ויצא חמור אבי שכם) אבל באמת דת קדשנו לא תסכים לזה להיות רק ציווילעהע כ"א תתאר את הנשואין במחוג הדת כי מה' אשה לאיש. ובאמת נפלאה אצלנו אהבת משפתתנו אשר לא נמצא כמוה בשום אומה כי אנו מחשיבים לקדושה את בית מושבנו ושכנתי בתוכם אמר ה'. ואז בימי הלחץ זו הדחק שהאומות עינו אותנו ויתנונו לבזה ולשמצה הי' לנו רק בתינו למחסה ולמסתור מזרם וממטר כי בצאתנו חוץ נדחפנו והודחנו אבל בבואנו הביתה שלום ואהבה סבבונו. ועי"כ נולדה האהבה העזה והעצומה שיש לאיש הישראלי אל ביתו ואל משפחתו בשביל שבימי החושך לא הי' לאיש הישראלי מקום מנוס כ"א ביתו. ואמנם גם בזמן הזה שאנו חפשים ולא יחרץ איש לשונו נגדנו לא נאמר אחרי שבטלה הסיבה יתבטל גם המסובב ולא נאהוב עוד את חיי משפחתנו כימי קדם. לזה רמזה תוה"ק (פ' בהר) וקראתם דרור בארץ לכל יושבי' איש אל משפחתו תשובו אף שהגיע כבר עת חופש ודרור וחירות בארץ הזאת לכל יושבי' בכ"ז איש אל משפחתו תשובו לחיות בה חיי נעימים והנה מי שמחשיב נישואי אשה רק למו"מ הסכמיי לא יכבד את אשתו יותר מגופו כמאז"ל. אחרי שהיא בעיניו רק כשדה וכרם ושאר קנייני כספו כמוהם כמוה. אבל מי ששומר דת הישראלי בכל תוקף ועוז והנישואין אצלו דבר שבקדושה ולא רק מקח השוה הוא יחשיב את אשתו הניתנה לו משמים ותהי' כקודש בעיניו וזהו שאומרים בנוסח הקידושין הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל שעפ"י סגנון הלשון טוב הי' לומר על פי דת משה מאי כדת בכ"ף הדמיון דקאמרינן. אבל כוונו בזה להבין ולהורות שרק אז את מקודשת ולקודש תחשב לי אם אני שומר דת משה וישראל והדת הזה אומר לי שצריך לכבד את אשתו אבל ח"ו בלתי שמירת הדת אז גם את נגרעת מערכך כי רק אז את להקדש לי בזמן שדת משה לי להקדש וי"ל בזה קדושים תהי' כי קדוש אני ה' אלקיכם רק אז תהי' האשה קדושה בעיני האיש והאיש בעיני האשה כמו מתן אלקים משמי גבהי מרומים אם אני ה' אלקיכם קדוש בעיניכם. והנה האהבה האמיתית אינה אלא בדומים אבל אם אחד מושל על חבירו לא תצמח מזה אהבה עזה ע"כ מאמר ה' והוא ימשול בך הוא א' מהקללות אחרי שגורשו עי"ז גם מגן עדן אהבתם. וע"ז אנו מתפללים שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם שיהיו ריעים לא מושלים זע"ז ואז יהיו אהובים אמתיים כמו שהי' בג"ע מקדם קודם שחטאו וגורשו משם. וז"ש ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות. כלומר לא לבד בעת אשר עול הגלות הכביד אכפו עליכם תמצאו מנוח בביתכם כ"א גם בעת אשר אשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות מנין שאף הנשים שאף בעת ההיא גם לנשים יתנו יקר כמקדם אף שבטלה הסיבה כנ"ל ע"ז אמר בנותינו וגו' תבנית היכל כלומר שאנו מחשבים הבית כמקום מקדש מעט והאשה א' מעמודי הבית א"כ בכל עת יש לכבד את האשה כנ"ל

ואם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי. ילה"כ כי יש אפקורסים אשר אומרים כל מצותיך אמונה שא"צ אדם לעשות המצות בפועל רק הרעיונות הצפונים בהמצות המה יספיקו להאיר ולזכך את הנפש בהחזיקה באמונות ומדות אבל מעשה המצוות ע"י הגוף הפועל אין צורך לדעתם הנפסדת וע"כ החוקים אשר אין להשיג טעמם מואסים לגמרי וגם אלה המשפטים אשר בהם טעמים נכונים וברורי המדות גם אותם לא יעשו בפועל באמרם כי רק תוכן יאכלו המדות ומוסר היוצא מהן עושים עטרה לראשם אבל לעשות בפועל אין חפץ להם. והנה רש"י