לוח ארז חלק ב רפג

התורה רצתה להורות אותנו בזה כי אמרו הרואה גשמים יורדים בזמנם אומר ברוך אתה ה' הטוב והמטיב כי כשהש"י נותן רוב שפע לעשירים שהגשמים יורדין בזמנם אז רוצים להעניק מברכתם גם לעני כי אומרים אתה ה' הטוב על שאתה טוב לנו ע"כ והמטיב שאתה עושה גם אותנו טובים שנותנים אנו לעניים. אבל כשגם העשירים מתמוטטים מנכסיהם אז אומרים אין אנו מחוייבים ליתן לעניים כי אנו הפסדנו יותר ממנו הוא לא הי' לו כלום ולא אבד מאומה ואנו הלא היו בתינו מלאים כל טוב ועתה הלוך וחסור יום יום ע"כ פוטרים א"ע ממצות צדקה. וע"ז אמרה תורה לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. היינו אף שאתה ג"כ אח לאביון ותוורש כמוהו ח"ו ואתה אחיו לצרה בכ"ז לא תקפוץ. וז"ש וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך כלומר שהוא ימוך עמך שגם אתה הולך וחסר בכ"ז והחזקת בו. והטעם לזה כי אמרו ז"ל אם רואה אדם שנכסיו מתמוטטין יעשה בהן צדקה כי אדרבה אחרי שרואה שאין לו בעוה"ז ישתדל שיהי' לו עכ"פ קרן קיימת לעוה"ב. וכן אמר גר ותושב כלומר בתחלה גר בעוה"ז ואח"כ תושב לעוה"ב ע"כ אף שגם אתה מך כמו הרש והחזקת בו כי גר ותושב עיקר תכליתך לחיי עוה"ב ע"כ וחי עמך. והנה העשיר שיש לו הכל בשפע זה א"צ להתבונן כי יבוא אליו הלך ודל כמה יתן כי כל המוסיף יוסיפו לו משא"כ מי שבעצמו מתמוטט זה צריך להתבונן כמה יתן כי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. לזה סמכו הקרא אשרי משכיל אל דל שצריך להשכיל ולהתבונן כמה יתן לדל ולאביון מפני שגם הוא מתמוטט וז"ש זה הנותן פרוטה לעני אף שאין ביכלתו ליתן יותר. שוב מצאתי כעין דברים אלו בכ"ס לאדמו"ר הגאון זלה"ה. עוד י"ל כי ידוע שמפני הרעה נאסף הצדיק בעון הדור ח"ו. ואחרי שאנחנו גרמנו את מיתתו ע"כ החוב עלינו להחזיר לו את ימיו שהי' יכול לחיות עדיין. והעיקר שהצדיק רוצה לחיות הוא כדי לזכות לעשות צדקה ומשפט א"כ אחרי שהוא מת בעוונינו ואין ביכלתו לעשות עוד צדקה ע"כ החוב עלינו לעשות מה שהי' הוא עושה ועי"כ נחשב כאלו הי' עדן בחיים חייתו כי זהו עיקר תכלית חייו. וידוע כי המת נקרא רש כמ"ש לועג לרש חרף עושהו. וז"ש כי ימוך אחיך שמת ונעשה מך ורש תדע שלא בעוונו נעשה כן כ"א עמך בגרמא שלך. וע"כ אחרי שע"י עונותיך גזלת שני חייו החיוב עליך והחזקת בו שתחזיק במצות ומע"ט שהיו בידו. וע"כ גר ותושב בין בהיותו עדיין גר בעוה"ז בין, שהוא תושב שכבר נתיישב בחיי עוה"ב בין כך ובין כך הוא נחשב וחי עמך כאלו עודנו בחיים חיותו כי זהו עיקר תכלית החיים שרוצה הצדיק

כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. במ"ר הה"ד גומל נפשו איש חסד אמרו עליו על הלל הזקן כשהי' נפטר מתלמידיו הי' מהלך והולך עמהם אמרו תלמידיו להיכן הלל הולך. אמר לגמול חסד עם הדין אכסנאי דאית בגו ביתא א"ל וכי בכל יום יש לך אכסנאי א"ל וכי הדא נפשתא לאו אכסנאי דהיום איתנה הכא ולמחר ליתנה הה"ד גומל נפשו איש חסד. י"ל עפמ"ש בהפלאה לפרש מאז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו כי הרב אינו רשאי להשתדל בהשלמת עצמו לבד שא"כ לא ישיגו אצלו תלמידיו תכליתם המבוקש כ"א צריך שדעתו וכל מגמתו יהי' רק לשלימות תלמידיו והוא בעצמו ידמה כאלו מלאך ה' צבאות הוא שא"צ עוד להשלים א"ע א"ד ז"ל. ואמנם הש"י משפיע על המלמד להועיל באופן זה שיקויים בו מתלמידי יותר מכולם אף שכוונתו רק להשלמת התלמידים בכ"ז לא ימנע טוב להולכים בתמים ובעל גמולות ישלם לו שזכות הרבים תלוי בו וישיג גם הוא שלימות ביתר שאת לעלות מעלה מעלה. וז"ש כי ימוך אחיך שהוא עני בדעת והחזקת בו ללמדו ולחכמו אז לא תירא שאתה תהי' עי"כ חסר השלמה כ"א וחי עמך אם התלמיד