לוח ארז חלק ב רפב

בכסף ונכרי במשיכה ואמימר באמת מצי סבר כשיטת תוס' דבמתנה לכ"ע משיכה וא"כ מצינו כבר קנין משיכה משא"כ ר"י גופי' סובר לישראל בכסף וגם לנכרי בכסף. וכ"ת מאי דריש ר"י בהך לעמיתך כיון דתרוייהו שוים בקנין. ונ"ל עפמ"ש במנחת חינוך מצוה של"ב לחדש נהי דאין שום קנין בפחות מש"פ דפחות מזה ל"מ כסף בכ"ז בנכרי כיון דאר"י ב"נ נהרג על פחות מש"פ אלמא דלדידי' הוי ממון אף פחות מש"פ ע"כ הוא קונה אף בפחות מש"פ עייש"ה ובאבני מילואים ה' קידושין העיר ג"כ בזה. ולפ"ז א"ש דלר"י לטעמי' אית לן למימר לעולם דישראל ונכרי שוין בקנין כסף אלא דהכי דרשינן לישראל בכסף דהיינו פרוטה דוקא כמ"ש תוס' ריש קידושין דבציר מהכי ל"מ כסף אבל לנכרי אף דג"כ מעות קונה מ"מ לא בעינן כסף דהיינו ש"פ דוקא אלא בבציר מהכי נמי סגי כנ"ל נכון. והנה קראי לא מסיימי לא כסף ולא משיכה לא בישראל ולא בנכרי אלא דמר דריש הכי ומר הכי ונחזי אנן דמסתבר טפי לדרוש קרא דקנין באופן זה שנוכל לדרוש לעמיתך. והנה לר"ל דדריש ישראל במשיכה שייך שפיר למידרש הא לנכרי בכסף ואי משום קו' תוס' הלא לא מצינו לדידי' קנין כסף י"ל כתירוצם דאשכחן בקרקע ועבד. אבל אם נדרוש כר"י לעמיתך בכסף יקשה האיך נדרוש לנכרי במשיכה הלא ל"מ לדידי' משיכה לשיטת הרמב"ן הנ"ל וא"כ משום קושיא זו הי' מסתבר למידרש בר"ל כדי שיוצדק דרשת לעמיתך. אלא דכבר אמרנו דגם לר"י לטעמי' ניחא דנדרוש לנכרי פחות מש"פ. וכ"ז אי נימא כר"י דלנכרי אף פחות מש"פ מיקרי ממון משא"כ אם ימצא שום אדם שסובר דאף לב"נ לא נקרא ממון פחות מש"פ ול"ש הך דרשא לעמיתך כנ"ל בודאי מסתבר למידרש קראי כר"ל דלישראל משיכה ולנכרי כסף כנ"ל. והנה במדרש רבה ר"פ נח אקרא דכי מלאה הארץ חמס אמרו מה בין גזל לחמס גזל בפרוטה וחמס בפחות מש"פ וכך היו עושים דור המבול הביא א' קופה מלאה תורמסין לשוק הי' כל א' נוטל פחות מש"פ שלא היו יכולים להוציא ממנו בדין עיי"ש והקשה ביפ"ת הלא ב"נ נהרג אף על פחות מש"פ ומה הועילו בזה והובא ג"כ באגדת ירושלמי פ' הזהב ושם הקשה כן ביפה מראה ועיי' מהרש"א בח"א סנהדרין דף ק"ח ובאור החיים עה"ת פ' נח. ובע"כ צ"ל דדור המבול היו סוברים דאף בב"נ פחות מש"פ לא נקרא ממון וא"כ הדרן להנ"ל דא"א למידרש כר"י דלישראל בכסף דא"כ מאי נדרוש לנכרי במשיכה וז"א דלא מצינו משיכה בשום מקום כקושיית תוס' ופחות מש"פ בנכרי ליכא למידרש דהא גם לגבי ב"נ לא איקרי ממון ובע"כ דצ"ל כר"ל דלישראל במשיכה ולנכרי בכסף. והנה בש"ס מקשה בשלמא לר"י דד"ת מעו' קונות היינו דאיכא מי שפרע על חזרתו אבל לר"ל דמה"ת אין מעות קונות מאי מש"פ ונדחק הש"ס דאפ"ה דברים ואיכא בהדייהו מעות איכא מי שפרע. והנה זה שחוזר מדיבורו אף שנתן מעות בע"כ דטועה וס"ל כר"ל דמעות אינן קונות ע"כ סובר דאין כאן מי שפרע כקו' הש"ס וטעמו דסובר דפחות מש"פ ל"מ ממון וליכא למידרש כר"י דלישראל בכסף דא"כ לנכרי מאי דרשי בי'. ע"כ כדי לאיים עליו אומרים לו מי שפרע מדור המבול אף שלא היו גוזלים אלא פחות מש"פ אפ"ה פרע להם הקב"ה ובע"כ צ"ל דלגבי ב"נ גם פחות מש"פ מיקרי ממון וא"כ שפיר איכא למימר כר"י דלישראל בכסף וממילא יש עונש על החוזר אחד נתינת הממון כנ"ל

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גד ותושב וחי עמך. במ"ר הה"ד אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. ח"א זה הנותן פרוטה לעני וח"א זה הקובר מת מצוה. הכוונה עפמ"ש לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. ואנו רואים אדם עשיר שיש לו אח עצמו ובשרו ורק שהוא עני הוא בוש לומר אחי הוא כי קרובי עני מרחוק יעמודו. וכאן התורה אמרה לעשיר שכל עני אחיו הוא אתמהה. אבל באמת