לוח ארז חלק ב רפא

ית'. ואין כאן חילול השם אם יעזבנו ח"ו. כי מעשינו הרעים בעוכרינו וגמול ידינו הושב לנו. אבל בכ"ז אף שאין כאן חילול שמו ית' בכ"ז האב הרחמן לא יטוש עמו ונחלתו אף בחו"ל אף שלא שייך לומר בעבור שמו הגדול. וז"כ המדרש כאן בא"י שאז סוברים האומות שישראל מחזיקים בתורה ומצות כראוי אז לא יעשם בעבור שמו הגדול שלא יתחלל כי יאמרו בגוים מבלתי יכולת ח"ו. כאן בחו"ל שאז ידוע לאומות מעללינו ומעשינו כי עונותינו הטו אלה וחטאתינו מנעו הטוב מאתנו ואין כאן חילול שמו ית' מ"מ לא יטוש ה' מצד רחמיו על עמו ונחלתו ור"נ חולק שבכ"מ יש חילול השם כיון שהש"י קרבנו לפני הר סיני אחרי היותנו במצרים עובדי ע"ז בכ"ז קרבנו המקום לעבודתו ברוב אהבתו אלינו ולא אנו המתחילים להכיר את אלקותו ית' כ"א הוא ברוב רחמיו התחיל לעשות אותנו לו לעם אע"פ שאנו לא היינו ראויים לכך כמו כן עכשיו אע"פ שמאסו באלקי ישראל אם הי' ביכלתו להושיע לישראל בודאי הי' מושיעם. ממילא גם בחו"ל יש חילול השם כי אז יאמרו בגוים מבלתי יכולת ח"ו וז"ש ר"נ כאן וכאן בעבור שמו הגדול למענו ית' יע"ש והוסיף ע"ז אין הואיל אלא לשון התחלה לפי שהוא ית' התחיל לעשות אותנו לו לעם בעבור זה צריך הש"י כביכול לעשות בעבור שמו הגדול וכאמור וז"ש בהושע והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בנ"י ובנ"י יחדיו ושמו להם דאש אחד ועלו מן הארץ הכוונה כי האומות אינם תולים צרותינו לומר לא עמי אתם ומאסתי אתכם על אשר עזבתם אותי. כ"א תחת אשר ראויים לומר לא עמי אתם כי עזבוני. יאמר להם בני אל חי אתם ואעפ"כ אין ה' מושיע אתכם ויאמר עי"ז מבלתי יכולת ה' וכו' ח"ו. ועי"כ יחוס ה' על כבוד שמו ית' ונקבצו וגו' ועלו מן הארץ. וע"פ האמור י"ל מה שאנו אומרים בהושענות למענך אלקינו הושענא למענך בוראינו הושענא כי מתחלה אמר למענך אלקינו על שגם שמך ית' מחולל ע"כ הושענא וכמ"ש במק"א שלשון ישועה הוא אם הנושע לא יסייע מאומה לעזר מצר לכן אף שח"ו כולנו חייבים בכ"ז הושע למענך. ואח"ז הוסיף למענך בוראנו שאם אמנם אין בידינו מעשים להצמיח גאולתנו ופדות נפשנו מ"מ הלא אתה בוראנו שבראתנו והוצאתנו מן האין הגמור ליש המוחלט אף שלא קדם לנו זכות ע"כ גם אתה הושע את עמך אם גם ח"ו אין בהם שום זרע לצדקה

או קנה מיד עמיתך מכאן למדו רבותינו דלישראל במשיכה ולנכרי בכסף עיי' בכורות י"ג ועפי"ז נ' לפרש במשנה דב"מ פ' הזהב אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול וכו' הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו. נ"ל הא דנקט מדור המבול עפ"מ שהק' תוס' בכורות מנ"ל לר"ל למידרש לעמיתך במשיכה הא לנכרי בכסף הלא לר"ל כסף אינו מפורש בקרא ומנ"ל דלנכרי בכסף ותירצו דמצינו כסף בקרקע ועבד. וכ"כ הק' לר"י דלישראל בכסף הא לנכרי במשיכה מנ"ל משיכה כיון דלדידי' לא מצינו קנין משיכה ותירצו דאף לדידי' שייך משיכה במציאה ומתנה. והקשה הריט"א דתינח לשיטת תוס' דס"ל דבמציאה ומתנ' דל"ש כסף מודה ר"י דבמשיכה אבל לשיטת הרמב"ן הובא בשטמ"ק בשמעתין דמציאה ומתנה אינה נקנית לדידי' אלא בחצר או אגב ול"מ משיכה א"כ תיהדר קושיית תוס' לדוכתה מנ"ל לנכרי במשיכה. ונ"ל שזה הכריחו לרמב"ם שכתב דבין ישראל ובין גוי קונה בכסף ועיי' לח"מ שהאריך בביאורו ולהנ"ל י"ל דקשיתי' קו' תוס' הנ"ל מנ"ל דלנכרי במשיכה וסובר כרמב"ן דגם במציאה ומתנה ל"ש משיכה אלא חצר או אגב ע"כ סובר באמת דלר"י לא דרשי' לעמיתך כסף ולנכרי משיכה אלא בתרוייהו אהני כסף והש"ס דבכורות לא קאמר אלא לאמימר דס"ל משיכה בנכרי קונה איכא למימר דס"ל כר"י דישראל