לוח ארז חלק ב רעח

נותנים עוז ותעצומות לאדם ופירות עץ חיים הם הנותנים הדר ותפארת. וע"כ אז"ל הדר זה אתרוג הדר באילנו משנה לשנה כי רוב בנ"א בימים הנוראים הקדושים הם טועמים מעץ חיים אשר יצמיח תורה ומצות אך בעבור ימים אלו לא יזכרו ולא יפקדו להתענג עוד מפרי עץ חיים אבל הצדיקים כל השנה כולה שוה להם בכל יום ויום מתענגים מפרי קודש הלולים לה'. והנה דרשו ז"ל אתרוג יש בו טעם וריח על הצדיקים שיש בהם תורה ומעש"ט וז"ש הדר באילנו משנה לשנה כלומר לא לבד בימים הקדושים הוא שתול על פלגי מי התורה כ"א הוא דר באילן רברבא זה משנה לשנה וע"כ נקרא חג הסוכות חג האסיף תקופת השנה כי מה שנאסוף מפרי האדמה זה אינו נשאר קיים כל השנה כולה כ"א בכל יום הוא פוחת והולך כי נאכל ממנו להחיות נפשנו ל"כ פרי קודש אשר נאסוף מלימודי התורה זה לא יחסר מדי יום ביומו כי אדרבה כל עוד שנוסיף ליהנות כן ירבה וכן יפרוץ כמ"ש אם שמוע. בישן תשמע בחדש וז"ש חג האסיף את זה תאסוף בחג הזה מה שלא יחסר כ"א הוא מקיף את השנה כולה במעמד ומצב א'. והנה אם נרצה ליהנות מזרע האדמה צריכים ב' דברים הא' הוא גשמים בעתם ובזמנם והב' הוא השמש בתקפה וגבורתה הם אשר יצמיחו את הזרע שיתן אוכל למכביר. וכמו כן אם נרצה לקצור משדה התורה והיראה ג"כ צריכים אותן הב' דברים בעצמם הא' הן גשמי הדמעות אשר אנו שופכים שיח בימים הקדושים אשר עליהם נאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה. כי דמעותינו אשר שפכנו מלב עמוק הם הרוו את תלמי לבנו והולידו והצמיחו שם פרי קודש הלולים לה' וע"ז נאמר ג"כ הזורעים בדמעה ברנה יקצורו כי לא די בגשמי דמעה לבד כ"א גם צריך להזריח שמש השמחה על שדה היראה למען תוציא פרי'. ע"כ ניתן לנו אחרי ימי הגשמים והורדת דמעה אלה ימי שמחתנו למען ע"י שתי אלה יחדיו רצוני בעת לבכות ועת לשחוק יבשילו אשכלות היראה בכרם ה' צבאות הלך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו. ע"כ בחגינו לא לבד נשמח שמחה גופניית כ"א גם שמחה רוחניית ובפרט ביו"ט האחרון שכבר שבענו מתענוגי הגוף תהי' שמחתנו העקרית שמחה רוחניית. וז"ש והיית אך שמח לרבות יו"ט האחרון של חג כי שמחה היא שמחה גופניית וששון מורה על שמחה רוחניית כמ"ש וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה פי' בשמחה גופניית ישישו גם ברוחניית. וז"ש והיית אך שמח פי' עד עתה הי' שמחתך גופניית לבד מכלל דבעי גם רוחניית וזה רק ביו"ט האחרון של חג. וז"ש ביום השמיני עצרת תהי' לכם שתעצרו את הלכם שהוא שמחה גופניית ותעסקו גם בשמחה רוחניית: בהר

והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וגו' ולשכירך ולתושבך הגרים עמך ולבהמתך ולחי' אשר בארצך תהי' כל תבואתה לאכול י"ל ע"פ מאז"ל אמרה שבת לפני הקב"ה לכל נתת בן זוג ולי לא נתת אמר הקב"ה כנס"י יהי' בן זוגך כי טורח האדם ויגיעו מדי יום ביום לא לבד לצורך אותו היום כ"א מה שהוא פועל ועושה היום פרי תבואתו יהי' גם למחרתו ע"כ כל יום ויום הוא מחובר ומצומד לחבירו אחרי שאוגר היום למען יאסוף למחר. אבל השבת שבו ינוח האדם מכל מלאכה ואומנות ואינו פועל להכין בו דבר מה לצורך מחר א"כ יום זה הוא לבדו בדד ישב כי נטל מעליו פתיל המחבר יום ליום וזהו שאמרה שבת לכל הימים יש להם זוג שלא לבד לצורך עצמם פועלים כ"א גם לצורך יום האחר שעי"ז הם זוגים ומחוברים זה לזה שהאחד פועל בעד חבירו אבל הש"ק אשר בו ינוחו יגעי כח אין