לוח ארז חלק ב רעב

גשמי ולא הבטיחה משכר העיקרי הוא חיי עוה"ב ורק ברמיזה בעלמא. וכתב הוא ז"ל כי באמת כל ימי האדם על הארץ מלא עמל ומכאובים גם בלילה לא ישכב לבו ואם האדם הי' יודע בבירור מזיו ונועם העוה"ב אז בכל נגע אשר יקרב לאהלו וכל דאגה אשר תעמוס עליו יסירה ממנו וישים יד בעצמו לעזוב את עמק העכור הלזה לילך לביתו לחיי עוה"ב ושם ינוחו יגיעי כח והקב"ה רצה שהאדם יחי' על הארץ ויסבול פגעי הזמן ולא לתוהו בראה לשבת יצרה ע"כ לא כתבה התורה בבירור את חיי העוה"ב למען נגשש באפלה ונעמוד פה על האדמה עד העת אשר יקראונו מן השמים מעל עיי"ש. וז"ש שהע"ה גם את העולם נתן בלבם הכוונה כנ"ל שנתן בלב האדם אהבת עוה"ז אף שיפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז. וי"ל בזה מ"ש בבה"ת אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו כי אחרי שנתן לנו הש"י תורה המביאה אותנו לחיי עוה"ב יש לירא כי נקוץ בחיי עוה"ז. וזה שאמרו ישראל למ"ר אחר מ"ת הן הראנו אלקים את כבודו ואת אשו הגדולה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות אם יוספים אנחנו לשמוע בקול ה' אלקינו עוד ומתנו. כי אחרי שבשעת מ"ת נגלה עליהם ממ"ה ית"ש בכבודו וראו עוה"ב בחייהם וטעמו טוב טעמה. ע"כ אמרו אחרי שהראנו את כבודו ומאוד אנו נכספים לדבק בו ע"כ דבר אתה עמנו ונשמעה כי אם יוספים אנחנו לשמוע בקול ה' אלקינו עוד ונוסיף להרגיש נועם הדביקות בהקב"ה אז יראים אנחנו שנקוץ בחיינו חיי הגוף ונרצה להתדבק בנועם ה'. וז"כ המדרש בשעת מתן תורה נתלהבו מאש של מעלה. כלומר אחרי שראו את כבוד ה' רצו להפשיט את לבוש חומרם מעליהם עד שאמר הש"י לענני כבוד הוא המסך המבדיל בין עינינו ומונע אותנו מלראות כבוד ה' ביפעתו והענין הזה המחשיך עינינו הוא המוריד טל של חיים בקרבנו כי אחר שאין אנו משיגים את נועם חיי עוה"ב דבקה לעפר נפשנו. ע"כ בפסח וסוכות שהם זכר לניסים שנעשו לנו בגופינו שהוציאנו מעבדות לחירות וסככנו בענני כבוד. צריכים גם אנו לעשות בהם מצות גופניות אשר יזכירו אותם. אבל ביום מתן תורה שהוא יום מועד הנשמה והיום בעצמו הוא המעיר והמעורר אותנו לחוג בו חג הנפש ע"כ אין מן הצורך לעשות בו מצות גופניות. וז"כ המקרא וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש. כלומר עיצומו של יום בעצמו בלי שום מצוה הנוהגת בו היא הקוראת אתכם לעלות בקודש. ומסיים הטעם חוקת עולם לדורותיכם ומרומז בזה אשר חג השבועות הוא יום מתן תורה כי התורה אשר היא חק ומשפט לכל העולם כולו והיא עומדת לעולמי עד היא ניתנה בו ע"כ עיצומו של יום בלי שום מצות פרטיות הנוהגות בו קורא לכם לקודש. ובזה מיושב מה שהוקשו שלא מצינו בתוה"ק רמז בחג השבועות שהוא יום מ"ת ולהנ"ל חוקת עולם היא התוה"ק לדורותיכם וא"ש

זכרון תרועה מקרא קודש. במסורה ג' דין ואידך אין זכרון לראשונים ואידך אין זכרון לחכם עם הכסיל. י"ל עפמ"ש בדרוש לר"ה אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם רעה תהי' בעיר וה' לא עשה הטעם שאינם חרדים עתה מיום הדין כמו שפחדו ורהו אבותינו הק' אשר הכינו א"ע כל חודש אלול מאימת הדין הנורא ואנו שלוים ושקטים. וא"א לומר שהם היו חוטאים יותר ממנו ע"כ פחדו. זה אינו הלא אנחנו כחלא בר חמרא לנגדם ונאמר אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. כי חטא הוא שוגג ודבר קל. ועון הוא הנעשה במרד ובמעל. והנה אבותינו בצדקתם אם רק חטאו בשוגג כבר יראו לנפשם שאינם. ואנחנו אף עוונות חמורים במזיד סובלים ולא מרגישים. ובאמת הטעם הוא שהם אף שחטאו לפעמים חטאו, רק ע"י