לוח ארז חלק ב רעא

לאכול מפרי' ולשבוע מטובה כ"א להתעדן חיי הנפשי אבל בענין הארצי גם המה יהיו גרים בארץ כאברהם אביהם וז"ש הנה נתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך שגם להם יהי' הארץ כגירות ופרוזדור ואתה את בריתי תשמור והוא ע"י מצות העומר כנ"ל. ורשב"ל פירש אותו הדבר בעצמו במליצה אחרת כי החומר והנשמה נלחמים זע"ז תמיד כ"א מבקש להתגבר על חבירו והאדם באשר הוא אדם בע"כ מוכרח ליתן חלק גם לחומר ועי"כ ח"ו תוכבש הנשמה ושפחה תירש גבירתה ע"כ עצה נכונה להמלט מפח זה שכל הנאות האדם אשר בע"כ מוכרח ליתן לחומר יהי' גם לנשמה חלק בו והוא ע"י מצות הצדקה בשיפרוס לרעב לחמו ומפתו נתן לדל. והנה ידוע מ"ש המפ' שהנשמה נקראת איש על שהיא משפעת והגוף נקרא אשה על שהוא מקבל מהנשמה וז"ש שהקב"ה עושה שלום בין איש לאשתו היינו בין הנשמה והגוף והוא ע"י מצות העומר בשנזכור תיכף בתחלת הנאותינו ליתן ממנו חלק לה' ע"כ יעשה שלום ביניהם וז"ש והביא האיש את אשתו אל הכהן. שהנשמה שהיא בבחינת איש עבור שמשפעת מטובה על הגוף היא תשתדל שגם האשה הוא הגוף המושפע אשר הואצל עליו מהוד הנשמה גם הוא לא רק יהי' דבק לעפר בטנו כ"א יובא אל הכהן זה הקב"ה כמ"ש אלקיכם כהן הוא

וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה. במדרש אימתי הם תמימות כשישראל עושים רצונו של מקום אמרתי ע"ד הלצה עפ"י שראיתי שבחג השבועות אין הכל רוצים להמתין בתפלת ערבית עד צאת הככבים כדינו וזהו כשסופרים ספה"ע כמצות אנשים מלומדה ואינם מכוונים לעשות רצון קונם. משא"כ כשעושין רצונו אז בודאי ימתינו לקיים מצוה כתקנה. וזהו אימתי הן תמימות להמתין כדינו בזמן שעושין רש"מ. עוד י"ל עפמ"ש בדרוש לז' אדר לפרש ויתמו ימי בכי אבל משה. ויל"ד הלא אנו מספידים בכל שנה מיתת מרע"ה ואיך כתוב שכבר ספו תמו ימי בכי אבלו. אך י"ל ע"פ מאז"ל צדיקים כשהם תמימים כך שנותיהם תמימים. ראינו מזה כמו שהדבר בעצמו יוכל להיות תמים ושלם כמו כן הזמן והעת מקבלים שלימות להיות תמים אם עסקנו בהם בדבר תכליתי. והנה כשאנו מעוררים אבל על מרע"ה הוא להגיע לתכלית נכבד לעורר לעשות כמעשיו ולהחזיק בתורתו ע"כ הימים האלו אשר עסקנו בהספדו והגענו בהם לתכלית נכבד נקראו תמימים. וז"ש ויתמו כלומר נעשו תמימים ושלימים ימי בכי אבל משה והנה ימי הספירה הם ג"כ לתכלית נכבד שבהם אנו מורים השתוקקותינו ליום קבלת התורה וסופרים ועומדים ומצפים מתי יבא היום המקודש יום מתן תוה"ק ע"כ הימים האלו ג"כ יתמו ונעשים תמימים ושלימים. וז"ש תמימות תהיינה. אבל אם אנו סופרים הספירה בלתי כוונה הנ"ל אז אינם תמימים ושלימים. וז"ש אימתי הן תמימות כשישראל עושין רצונו של מקום ב"ה אז הימים מקבלים תמימות ושלימות

וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש וגו' חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם. והרגיש הרמב"ן ז"ל מדוע אצל חג השבועות נאמר בעצם היום הזה ולא נאמר כן בפסח וסוכות. ונ"ל כי לכאורה יש להפליא אחרי שהחג המקודש יותר מכל החגים הוא יום מתן תוה"ק מדוע בפסח וסוכות נצטוינו מצות פרטיות לקדש בהם את היום במצה סוכה ולולב וחג השבועות העולה על כולם לא נצטוינו בו דבר מיוחד לזכרון היום המעולה הלא דבר הוא. ונ"ל עפמ"ש בילקוט יתרו. בשעת מתן תורה נתלהבו ישראל מאש של מעלה ואמר הקב"ה לענני כבוד הורידו טל חיים לישראל. הכוונה עפמ"ש בס' מלאכת מחשבת פ' בחקותי ליישב קושיית המפ' מדוע לא כתבה התוה"ק על קיום המצות רק שכר