לוח ארז חלק ב רסח

האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים כי האדם באשר הוא בשר אפר דם ומרה אף שישתדל בכל תוקף ועוז להשיג מדרגה הקדושה ובדעתו שכבד זכה למעלה זו בכ"ז כל שיזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בעולם העליון יראה שכל מה שהשיג עד עתה אף כי רב הוא בכ"ז הוא כקליפת השום נגד ההשגה האמיתית אשר יזכה אלי' בעוה"ב כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ונאמר עין לא ראתה וגו' וידוע שבנין התפעל מורה על פעולת מתדמה שנראה רק לעינים שכן הוא ובאמת אינו כן כמו יש מתעשר ואין כל יש מתרושש והון רב וז"ש ויתהלך חנוך את האלקים שהוא הי' סבור בדעתו שכבר הגיע למעלה העליונה להתהלך את האלקים אבל ואיננו ראה אח"כ אחרי לקח אותו האלקים בסערה השמימה שאין זה הילוך האמיתי לפני האלקים כ"ז היותו אסור בכבלי הגוף הנגוף. וכמו כן נאמר אחרי שאמרנו שבעוה"ז א"א להיות קדוש באמת רק נראים כקדושים ורק בעולם שלפני הלידה ואחר המות לחסידיו יגיעו למדרגת קדושה האמיתית כי לא יראנו האדם וחי ע"כ שפיר מסיים המדרש אחרי המשיל את המשל של עטרות הנ"ל הה"ד כי קדוש אני לשעבר בטרם נולדתם הייתם קדושים כמוני וגם לעתיד בעולם התחיי' והייתם קדושים כי קדוש אני אבל מה שהוא באמצע הב' עולמות האלו והוא העוה"ז והתקדשתם רק נראים אתם קדושים ואינכם קדושים באמת. וז"ש כי קדוש אני זהו מתחלה וסדר זמנים קנקוט ואתי ואח"כ בא והתקדשתם והוא בעוה"ז ואח"כ לעת"ל והייתם קדושים

והתקדשתם והייתם קדושים כי קרוש אני. כי קדוש נקרא הפורש א"ע מדרכי זולתו ולא יטה אחרי רבים לרעות רק הוא פרוש ומובדל להשלים את נפשו ולא יבוש מפני המלעיגים. כי שורש מלת קדוש הוראתו פרוש. וע"כ מצינו אותו ג"כ פרוש לרעה כמו לא תהי' קדשה ולא יהי' קדש: וא"כ יש להפליא האיך שייך לומר בהש"י שהוא קדוש במה הוא פורש א"ע. אבל באמת אחרי שהקב"ה לפי רום גדלו ותפארתו הי' לו להשאר בעצמו ית"ש ולא להוריד את כבודו להשגיח על מעשה בני אדם ובפרט על ישראל הדרתו השגחה פרטות. ע"כ כמו שבאדם אם פורש א"ע מאחוזת מרעיו והולך בדרך לו ישכון אור בו ואינו חושש לזה שהוא פרוש ונבדל מחברת הדומים לו קדוש יאמר לו. כמו כן להבדיל בהש"י הוא בהיפך. אם הוא ית' פורש מגדולתו וגבהותו אשר לפי רוממות ערכו לא יאות שישרה שכינתו כלל וכלל עם בנ"א קרוצי חומר ובכ"ז לאהבתו ית' את עמו הוא משגיח עלינו בעינא פקוחה זו היא קדושתו, וזה שאנו אומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו ר"ל זהו קדושתו שהוא פורש מגדולתו וממלא את כל הארץ בכבודו עי"ז נקרא קדוש כנזכר. שוב שמעתי שכוונתי בזה לדברי קדושת אדוני דודי הגאון רש"ס זצוק"ל אבדק"ק קראקא. וי"ל בזה מה שאנו אומרים בשיר יגדל אין לו דמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קדושתו והקשה השל"ה הק' אחרי שאמר אין לו דמות הגוף מכ"ש שאינו גוף והוה זו ואצ"ל זו ולהנ"ל י"ל הכוונה כי קדושת הש"י אינו נערך ונדמה לקדושתנו שבאדם י"ל קדושה על ב' פנים. א' אחרי שהוא גוף ועלול ומוכרח לתענוגי בשרים אם הוא מצמצם בהם ואינו נהנה מהעולם רק ההכרחי בזה נקרא קדוש כמאז"ל קדש עצמך במותר לך ב' באופן הנ"ל שהוא פורש א"ע מחבריו ומתבודד בעיונו לחזות בנועם ה' גם כזה נקרא קדוש ופרוש. אבל בהש"י א"א לומר שהוא קדוש מב' בחינות אלו אחרי שאין לו דמות הגוף פי' שאין מי שידמה אלו בגופו עד שיוכל להתחבר בחברתו שנאמר ע"י פרישותו ממנו קדוש יאמר לו וגם אין לו גוף ואין לו צורך לתענוגים גופניים ועי"כ לא נערוך אליו קדושתו כלומר אין דמיון וערך לקדושתו אל