לוח ארז חלק ב רסד

ויחל משה את פני ה' אלקיו כלומר מה שנראה לפנים לפום ריהטא שרק אצל משה הוא אלקיו אבל לישראל כבר אינו אלקיהם כי ח"ו המירו את כבודם בקלון. וזהו את פני ה' אלקיו מה שנראה לפנים שרק אלקיו הוא ולא אלקיהם. על זה חלה ופגע ויאמר למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים והוא ראיית הרמב"ן שלא אמרו על העגל רק שהעלה אותם אבל מורים ואומרים שאתה ה' הוצאת אותם. וי"ל בזה מה שנאמר עוד שם ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב והוא קשה המובן אחרי שבפסוק הקודם נאמר ולא שתו איש עדיו עליו א"כ איך אפשר שהתנצלו אח"כ הרי לא הי' העדי עליהם כלל אתמהה. ועפ"י הנ"ל י"ל כי מה שטעו ישראל שיהי' כבור ה' שוכן בצורת גוי' ולא דמו בדעתם שהש"י בעצמו ינטלם וינשאם בלי מנהיג אמצעי העומד בין ה' וביניהם. הוא מפני שראו בהר חורב רכב אלקים רבותים אלפי שנאן בם סיני בקודש וראו שבאו ס' רבוא של מה"ש ונתנו על ראשם ב' כתרים נגד נעשה ונשמע כמאמרם ז"ל במס' שבת דף פ"ח. ע"כ דמו בנפשם שרק מלאכים ואמצעיים המה ינהיגו את העולם ולא הוא ית"ש בעצמו ובכבודו כמו שבהר חורב רק הצבאות והמלאכים הביאו להם הכתרים וחשבו שכן הוא בכל פעם רק ע"י אמצעי ומלאך מנהיג הש"י את עולמו. ולפ"ז נ"ל לומר דהך ויתנצלו כלשון התנצלות הנהוג שפירושו הצטרקות ואמתלא. וכוונתו שמשתדל לנקות עצמו מחשד חטא ופשע. ואחרי שחטאם הי' שבקשו אמצעי ולא האמינו בהנהגת הש"י בעצמו כדברי הכוזרי ע"כ אמר קרא מתחלה ולא שתו איש עדיו עליו ואח"כ הוסיף לספר ויתנצלו בזה התנצלו א"ע שאין בהם כ"כ חטא גדול. את עדים כמו עם עדים מהר חורב. כלומר בזה שקבלו את העדי מיד המלאכים מהר חורב אף שהיו בעת ההוא במעלה הגבוהה האפשרית אעפ"כ לא הקב"ה בעצמו האציל עליהם מהודו כ"א שלח מלאכיו להכתירם. כמו כן סברו שבכל עת אין הקב"ה בעצמו המנהיג כ"א כבוד שוכן בצורת נוי'. ועפ"ז י"ל ד' מד"ר פ' פקודי סוף פנ"א אמר הקב"ה לישראל בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי באלה אלקיך עכשיו שעשיתם את המשכן באלה אני מתרצה לכם הוי אלה פקודי המשכן עפמ"ש הכוזרי הנ"ל במאמר א' סי' צ"ז שחטאת העגל הי' שהיו רוצים לראות דמות ותבנית בו ישכון כבור ה' כי הורגלו בימים ההם לעשות צורות. וכתב ואלו היתה חטאתם שעשו בית כרצונם לעבודה ולכוון אליו ולהקריב בו קרבנות לא הי' דבר גדול בעינינו מפני שאנחנו נוהגים בו היום. ועיי"ש בפי' אוצר נחמד שכוונתו שאף לעשות בית לשכון בו כבוד השכינה הוא קצת מעין דעה זו ואלו לא צוה הקב"ה לעשות משכן בו תהי' מחנה שכינה גם זה יחשב לחטא לצייר צמצום שכינת כבודו ית' במקום מיוחד. והנה מלת אלה רומז על דבר המראים אותו באצבע אשר עין יראה ע"כ אמרו אלה אלקיך אף שאל מסתתר לא נראה לעין כל בשר מ"מ רצו לראות דבר מה שיאמרו עליו אלה פה מצאה שכינת אלקות מקום לחול. ע"כ כשצוה הש"י משכן מה שהוא ג"כ קצת מחזיק דעה זו שהאדם מטבעו ברצונו לראות בעין מחזה שדי שע"כ הי' מקום לטעות שלהם ונתכפר להם אמירתם אלה אלקיך ישראל ע"י שהקב"ה בעצמו צוה על אלה פקודי המשכן כנ"ל. ואחרי הנחה זו נמצא מי שמתיירא במקר' יש לחשוב שפוגע ח"ו בכבוד שמים שמצמצם שכינתו במקום מוגבל כאלו כבוד ה' שוכן במקום מצומצם ומיוחד ע"כ בעת כניסה למקדש ה' ביראת הכבוד צריך האדם לחשוב בדעתו גדולת ה' שמלא כל הארץ כבודו ושמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ורק מאהבת ה' את עמו ה' אמר לשכון בערפל במקדש והיכל כבוד. וכמו כן בשמירת שבת שהוא לאות שששת ימים עשה ה' וביום השביעי שבת וינפש נראה ג"כ לכאורה כחילול כבוד ה' שידומה שהוצרך לבריאת עולם ששת ימי המעשה והלא אף במאמר א' או