לוח ארז חלק ב רסג

דמתני' אימא לי טעמא דערלה ואימא לי' בשעה דקבלתין אורייתא אמאי לא בעיתו שכרכון לעוה"ב. והובא גם בדמש"א פרשה זו. ונראה דלכאורה אין מקום לתבוע שכר מצות כי מי הקדימני ואשלם ורק חסד אל כל היום כאשר ישלם לאיש כמפעלו. אבל לפמ"ש לעיל פ' משפטים לפרש מאז"ל אין לך מצוה שמתן שכרה בצדה שאין תחה"מ תלוי בה שהמצוות אשר האדם הי' עושה אותן גם בלעדי צוה ה' אותם כמו כיבוד אב וכדומה אחרי ששכרן בצדן. מהם מוכח קבלת שכר כפי' הרע"ב ז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שע"כ צוה על השקצים ורמשים אף שגם בלא הצווי לא הי' האדם אוכל אותם מפני מיאוסם מ"מ צוה ה' עליהם כדי ליתן שכר. א"כ מזה מוכח שיש שכר. והנה רמב"ן ז"ל כתב טעם איסור הערלה מפני שהפירות בג' שנים הראשוני' הם רעים ומזיקים לגוף יעו"ש. א"כ גם מערלה מוכח שיש מתן שכר לע"ל דאל"כ למה הוצרך הש"י לצוות עלי' הלא בלא"ה לא יאכלו הפירות הללו כמ"ש הרמב"ן ז"ל. ע"כ הקשה האי מינא דלימא לי' טעמא דערלה ובע"כ כמ"ש רמב"ן וא"כ מוכח דיש שכר לפעולתכם בעוה"ב וא"כ אמאי לא בעיתו שכרכם לעוה"ב כיון דמוכח מערלה דיש שכר אלא דלכאורה יש לדחות דלעולם אין שכר בעוה"ב והא דאסרה תורה ערלה הוא משום טעם אחר דאיתא בילקוט משלי דערלה ג' שנים ערלים לרמז אם שיעבדו בכם שלש מלכיות עדיין לא תצפו לגאולה ובשנה הרביעית תאכלו את פרי' שבגלות מלכות רביעית יהי' לכם גאולה עיי"ש. וזה י"ל שרמז המדרש פליאה הובא לעיל פ' שמיני בשעה ששנינו בתולה נשאת ליום הרביעי יצתה ב"ק ואמרה אל תשמח אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי בתולת ישראל היא כנס"י תנשא לבוראה ויוצרה ה' צבאות נישואי עולם אחרי גאולה הרביעית וע"ז רמזו בתולה נשאת ליום הרביעי כ"ד ילקוט הנ"ל ע"כ כיון שתקנו חז"ל שכל בתולה נשאת ליום הרביעי לרמז על גאולה הרביעית יצתה ב"ק אל תשמחי אויבתי. כן שמעתי ונכון. ונראה לפי טעם הילקוט הנ"ל לא הי' לנו לאסור ערלה אלא בשל ישראל למען יהי' לזכרון נגד עינינו תמיד שנוושע בגאולה הרביעית תשועת עולמים אבל בפירות שגדלו בשל נכרי לא שייך זכרון זה כמובן דהא לו אין גלות ואין גאולה. משא"כ לטעם הרמב"ן פשיטא שאין חילוק בין פירות ערלה של ישראל לשל נכרי. והנה התוספות בקידושין במשנה דחדש דקתני חוץ מן הערלה והקשה בירושלמי אמאי לא תני חלה ותי' דאינו נוהג בשל עכו"ם והוכיחו תוס' מזה דבע"כ ערלה דקתני במתניתן נוהג בשל עכו"ם. ולפ"ז כוונת הפליאה מבוארת דשאל המין את ר"מ אנת ר"מ שאתה מרי' דמתני' כדאמרינן סתם משנה ר"מ ומסתם מתניתין דקידושין מוכח דערלה נוהג בשל עכו"ם ובע"כ דאין הטעם כפי הילקוט הנ"ל אלא כמ"ש הרמב"ן ז"ל דהפירות של ערלה מזיקים לאוכליהם וממילא מוכח דיש שכד וא"כ מ"ט לא בעיתו שכרכון כנ"ל

את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה', ואקדים מ"ש לפרש בפ' כי תשא ויחל משה את פני ה' אלקיו ויאמר למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים ויש לדקדק מאי את פני ומאי ד' אלקיו דקאמר והול"ל ויחל את ה'. ונראה עפ"ד הכוזרי והובא ברמב"ן בענין חטא העגל שישראל לא כפרו בה' ח"ו אלא שרצו שיהי' כבוד ה' שוכן בצורת גוי'. וכתב רמב"ן שע"כ לא אמרו אלה אלקיך אשר הוציאך מאמ"צ אלא אשר העלוך בזה הורו שהם מודים שהש"י הוציאם אלא שמ"ר העלם והביאם לנחותם הדרך ורצו צורה אחרת שישכון עלי' כבוד ה' להנחותם עייש"ה. והנה מי שישפוט למראה עינו רק לפנים יטעה בדעתו לומר שח"ו ישראל סרו מאחרי ה' פנו אליו עורף נזורו אחור ועזבו את אלקי אבותם. אבל המבין הדבר לאשורו לא יטעה בזה. וז"ש