לוח ארז חלק ב רס

וז"ש אשא עיני אל ההרים אלו האבות אם האדם ישא תמיד עיניו אל אבותיו הגדולים והטובים ויעשה כבני אהרן לומר מאין יבא עזרי מהיכן אמצא עזר כנגדי הראוי' לי מבית המלך כפי רום מעלת משפחתי. ישיב לעצמו שאין מהראוי לעשות כן אחרי שעזרי מעם ה' והוא המזווג זווגים ע"כ כמו שעושה שמים וארץ כפי שדרז"ל שמים זו הנשמה והארץ זו הגוף כמו ששנים אלו אף שההבדל גדול ביניהם בכ"ז כיון שהיו תואמים מלמעלה ר"ל שנתייעדו למעלה בשמים להיות אגודה אחת כ"כ ויחדיו יהיו תמים מלמטה ולא יתפרדו. והנה מה שבאמת הגוף והנפש יחדיו יצמדו הפתיל המחברם הוא התוה"ק כי הוא הנותנת מזון ושיקוי לעצמות הגוף כמ"ש לקמן בפ' שופטים בהספד. ובפרט לנשמת שדי תאיר התורה. וע"ז נאמר כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי' ה' יחי' האדם. כי ע"י לחם הגופני והגשמי לבד לא הי' חיבור ודיבוק בין הנשמה והגוף כי הנשמה רק מלחם בית אבי' תאכל אבל ע"י התוה"ק גם הגוף גם הנפש ימצאו מרגוע למנת חלקם. וכיון שכן שכל עיקר חיות האדם תלוי בשמירת התורה ובלעדה אין קיום לחיבור ההפכים האלו א"כ לא הי' מגיע לאדם שכר ותשלומין עבור קיימו כל דברי התורה אחרי שהוא מקור החיים כמו שאין לו לבקש שכר ע"ז שאוכל מזון הגופני כי הוא לצורך קיום גופו כ"כ לא יגיע לו שכר על עשיית המצות עפ"י פקודי התוה"ק אחרי שלנפשו יביא לחמו ואם ימנע ממנה די סיפוקה עזוב תעזוב אותו. ע"כ עיקר שכר המצות המקווה הוא רק ע"י שעוד בטרם יקרב אליו זמן עשיית המצוה הוא מצפה ועומד מתי תבא לידי ואקיימנה ושמח מקודם שיזכה לקיים מצות ה' וזה אינו מן ההכרח לקיום נפשו כי די' שעתה אם יושיט לה טרף בעת מצוא אבל לא שישמח מקודם ע"כ על זה יבא על שכרו והנה שמר הוא מלשון מצפה ומייחל כמו ואביו שמר את הדבר. וז"ש ושמרתם את חקותי ואת משפטי צריכים אתם לצפות ולייחל מקודם לעשות אלה החוקים והמשפטים. אבל אם לא תעשו כן רק בשעת עשיי' תעשו כמצווה עליכם ולא מקודם אין לכם לייחל לקבלת שכר ונתן טעם לזה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כל חיותו של אדם תלוי בעשיית המצות כנ"ל ע"כ מה לכם לבקש שכר על אשר קיימתם את עצמכם רק אם תשמרו ותצפו לעשיית המצות אזי אני ה' נאמן לשלם שכר: קדושים

דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושי' תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם. פרש"י מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה. ובמדרש הה"ד ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. כי לכאורה יש להפליא אחרי שקדוש יהי' הפורש א"ע מדרכי העולם ומתבודד לישב חוץ למחנה ורק ברוב שמי מעלה יתהלכו רעיוניו ועשתנותיו כל היום עד דדמי לבר אלהין. א"כ איך אפשר שכל איש ישראל כקטן כגדול קדוש יהי' הלא רק א' בעיר ושנים במשפחה זעיר שם יוכל להמצא אדם כזה אשר ינתק מעליו מעדנות החברה ויפרוק עול ד"א מעל צוארו וכל עתותיו יקדיש לה'. אבל רוב המון בל"א חורשים בשעת חרישה וזורעים בשעת זריעה ונבוכים הם בארץ לסחור אותה לעבדה ולשמרה כי לא ניתנה תורה למה"ש וכיון שכן איך אמרה תורה אל כל עדת בנ"י שיהיו קדושים. אבל באמת כבר למדונו רז"ל להועיל באמרם כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה. ואמרו קדש עצמך במותר לך. שפירושו שאין האדם צריך לעזוב השביל וארחות חיים הכבושים לרבים ולסגף עצמו בעינויים שונים ולעכור שארו אכזרי למען קדוש יאמר לו כ"א יחי' חיי מוסר ע"פ פקודי התוה"ק וישתדל לקיים את כל מצות ה' ברות ומאירות עינים