לוח ארז חלק ב רנו

משום הגם לכבוש את המלכה. וכן יעשה אם הוא עושה הטוב והישר מלשון כן בנות צלפחד דוברות. אז הוא נעשה לאהל מועד כמ"ש ונתתי משכני בתוככם ואז"ל שהצדיקים מרכבה לשכינה וכיון שכן אם חוטאים גדול עונם מנשוא. וכ"ת כיון שאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות א"כ גם הקדושים בעת חטאם סר צלם מעליהם ונסתלקה שכינה מהם ואין בו משום הגם לכבוש וגו' לז"א השוכן אתם בתוך טומאותם אע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם ומפ"ז גדול עונם וצריכים כפרה ביותר

בילקוט ביוה"כ נוטל הקב"ה עונותם של ישראל ונותנם על שרו של עשו שנאמר ונתן אותם על ראש השעיר ואין שעיר אלא עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר אמר עשו מה כח יש לי לסבול עונות יעקב אחי מיד השליכם הקב"ה על בגדיו ונעשים אדומים כתולע ומתכבסים ונעשי' כשלג הכוונה כי אנו אומרי' שעבוד מלכיות מעכב אותנו ורק ע"כ אנו חוטאים ע"י שעול הגלות מעיק עלינו ומונע אותנו מהסתפח בנחלת ה' וכ"ז כשאין אנו מתקרבין להם מדעתנו אבל אם אנו מעצמנו מתדמים ומתקרבים אליהם אז אין די בהתנצלות הנ"ל. כי אחרי שאנו מקורבים אצלם והוקל העול והתפתחו מוסרות מעל צוארנו ואחינו אתה יאמרו לנו בגוים. א"כ מה זו טענה שעבוד מלכיות מעכב אחרי שדרור וחופש לנו למנה ולנחלת שפרה עלינו וז"ש מה כח יש לי לסבול עונות יעקב אחי כשמתנהג עמי כאח באהבה וחיבה ואחוה א"כ אין אני הגורם חטאם. והנה אם אנו חוטאים רק ע"י הסתת העכו"ם אז אם גם לא נתעשת לשוב בתשובה הוא ית' פותח לנו פתח לשוב. דוגמת החטא שלא הי' ג"כ מעצמנו אבל אם החטא הי' מעצמנו צריכה גם התשובה להיות מאלינו בלב ונפש וידוע כי תולע יש לו אדמימות מצד עצמו ולא כשני הנצבע. וכמו כן שלג יש לו לבנונית בעצם לא כצמר. וז"כ הילקוט כיון שא"א לתלות בשרו של עשו כ"א נעשים בגדיו של יעקב אדומים כתולע מצד עצמם ע"כ צריכים ג"כ לכבס מצד עצמם כשלג

והיתה לכם לחוקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם. כי רבים מתקשים להבין על מה זה יעד ה' יום אחד בשנה לכפר בו על כל עונותינו הלא הש"י הוא למעלה מהזמן ומה יום מיומים והוא ית' סוקר הכל בסקירה אחת והאיך אפשר לומר שיום אחד בשנה יבחר ויקרב הש"י ליום סליחה ומחילה. וכבר העמיק בחקירה זו בבינה לעתים דרוש א' להקשות כן על ראש השנה המיועד ליום הדין דג"כ קשה כזה למה לו להקב"ה להגביל יום אחד בשנה לעשותו יום הדין. והעלה דבאמת הוא חק נעלם ונסתר מהשגת בנ"א ופי' בזה פ' תקעו בחודש שופר כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב יעו"ש. כמו כן נאמר אנחנו ביוה"כ שהוא חק ולא יעבור אלקים ידע דרכו והוא יבין את מקומו וסיבתו. וז"ש והיתה לכם לחוקת עולם שלעולם יהי' לכם חק נעלם טעמו מה שבחודש השביעי בעשור לחודש תענו. והנה דבר שאנו מבינים טעמו ונימוקו קל עלינו לעשותו אחרי שאנו יודעים תכליתו ותועלתו. אבל דבר הנעלם מאתנו ואין אתנו יודע עד מה קשה לאדם לעשותו ובפרט לענות בצום נפשו מבלי ידע סיבתו וטעמו וידמה על האדם כמלאכה כבדה ויגיעה רבה. אבל כפמ"ש לעיל פ' ויקרא לפרש מאז"ל מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' חטאת ת"ל קרבן לה'. שלא יקשה על האדם לעשות דבר אף היותר כבד אם יודע שע"י טרחא זו מקרב א"ע להבורא ית"ש. ופירשתי ג"כ וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלקיך יעו"ש בפ' ויקרא א"כ ה"נ ביוה"כ כשיודע האדם שע"י ענותו בצום את גופו מוסיף כח ואיל לחזק נשמתו אשר נכספה וגם כלתה ליום מקודש הזה וטוב לה יום זה מאלף של כל השנה כולה. א"כ בשמחה ואהבה רבה יסגף את גופו הפעם