לוח ארז חלק ב רנה

גם אז לא ירפו לעשות אח אשר צוה ה'. ובזה י"ל בפ' פקודי כתפות עשו לו חוברות על שני קצותיו חוברו היינו כתפות עשו לו חוברות כי הכתפות הם הנושאות עליהם עול ומשא כבידה והן הנה היו לבנ"י ועשו אותם חוברות יחדיו תמים איש אל רעהו ידבקו כי בעת שהוצרכו לסבול על שכמם וכתפם עול הגלות אז חוברו להם יחדיו עד ששני קצותיו אף שדעתיה' משונה מקצה אל הקצה מ"מ הכתפות הנושאות המה עשו חיבור ביניהם. נחזור להנ"ל שהנגעים באים לעורר לתשובה ובודאי טוב שלא יצטרך ללימוד זה ע"י נגע כ"א שנגע יראת ה' בלבבו בלי מקרה ופגע ונגע ורק אם הש"י רואה שמעצמו אינו חוזר למוטב אז ההכרח ללמדו להועיל ע"י הנגע. וז"ש זאת תורת אשר בו נגע צרעת. רק זה האדם מוכרח ללמוד ע"י הנגע. אשר לא תשיג ידו בטהרתו מי אשר לא ישיג הלימוד ותורת הנגע בטרם יקרב הנגע לאהלו ע"כ הוא צריך ללמוד מוסר ע"י הנגע אבל אשרי הגבר אשר תשיג ידו לימוד הזה בטהרתו מבלי יטמא בנגע: אחרי

בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה. במדרש בזאת בזכות מילה שנא' זאת בריתי. הכוונה עפמ"ש וכפר אדמתו עמו כפי' המדרש שמצד שהאדם נברא עפר מאדמה ויצר כחות חומריות סוכן בו עי"ז נקל לו הכפרה. וע"ז אנו מתפללים זכור כי עפר אנחנו והנה המפרשים כתבו שהחלק החומרי שבאדם חזק יותר מחלק הרוחני כי חלק הגשמי יש בו מאבותיו וגם מעצמו כי טבע גוף האבות יירשו בנים וכפלים בו לתושי' להתיש כח הרוחני אשר איננו בא בירושה מאביו כמאמרז"ל שלא יאמרו תורה ירושה להם שע"כ אין ת"ח מצויין שיצאו מהם בנים ת"ח. וזה רמז המקרא בזאת יבא אהרן יוכל לבוא אל הקודש לבקש מחילה על בנ"י בהזכירו כי פר בן בקר הוא. כח חומרי ובהמי יש לו מעצמו והוא רמז פר וגם מטבע האב הוא בן בקר וארז"ל יצה"ר דומה לחטה שנאמר לפתח חטאת רובץ הכוונה כי יצה"ר בא לאדם מעת נערותו כמ"ש כי יצר לב האדם רע מנעוריו וכמו שהחטה הוא הטעם הראשון שטועם האדם בטרם יבחין עוד בין טוב לרע כי החטה היא אכילת אדם בראשונה כן היצה"ר הוא בא בפתח שערי חיי האדם וכבר הוא רובץ שם. וזהו בפר בן בקר לחטאת שחומר שלו ושל צד אבותיו מביא את האדם לפתח חטאת רובץ אבל ואיל (מלשון ואת אילי הארץ) כח יחידי יש לעולה להעלות את לבו לאביו שבשמים. וכיון שלחומר יש שני כחות ולרוחני רק כח יחידי עי"ז יש כפרה לאדם. והראיי' לזה שכח החומרי חזק מכח הרוחני הוא המילה שצוה הקב"ה למול והטעם כמ"ש ז"ל להתיש כח החומרי. וז"כ המדרש בזאת בזכות המילה וכאמור. וע"ז י"ל הרמז מ"ש במדרש הובא בי"א ערך מילה שאברהם נימול ביוה"כ שנאמר בעצם היום הזה והקב"ה רואה את מילתו ומכפר. והיינו כיון שהקב"ה צוה למול להחליש כח הבהמי א"כ עלובה העיסה שהנחתום מעיד עלי' ויש לדון את האדם לזכות

וכפר על הקודש מטומאות בנ"י ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם ופרש"י אע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם. נראה עפמ"ש ע"פ הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ודרז"ל שת"ח שגגות נחשבות להם לזדונות והטעם להיות הת"ח קדוש וכבוד ה' עליו חופף כל היום וכשחוטא הוא בעוד המלך במסבו ע"כ חטאו חמור ביותר ע"ד הגם לכבוש את המלכה עמי בבית וז"ש וכפר על הקודש על אנשי הקודש הם צריכים כפרה יותר מטומאות בנ"י אנשים בינונים אשר אינם בגדר קדושים. והטעם ומפשעיהם לכל חטאתם מה שנחשב לבנ"י הפשוטי' רק לחטאת ושוגג נחשב אצל קדשי בנ"י לפשע