לוח ארז חלק ב רנד

עומד לפעמים לפניו לעכבו מלעשות מצוה ולפעמים מאחריו לעכבו שלא יברח מעבירה. וע"כ אנו מתפללים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו והנה קיום מ"ע הוא רק מצד הנשמה היא תתאוה לקיים מצות ה' אבל הבריחה מעבירה היא מצות הגוף שהוא יהנה מעבירה ע"כ הגוף צריך אזהרה מעשות עבירה. ורמב"ן ז"ל עה"ת כתב כי ע"כ עשה דוחה ל"ת מפני שעשה חמורה מל"ת ולזה אמרה תורה האזינו השמים זו הנשמה תשמע אלי לקיים מצות עשה ואדברה כל דיבור לשון קשה אם לא תקיים. ותשמע הארץ זה הגוף אבל רק אמרי פי בלשון רכה. והנה הסיבה שחוטאים הוא מפני שאינם רואים בעיניהם את טיב המצוה ורעת העבירה ואף כי אמר אלקים המצוה לטוב לנו והעבירה להיפך הם מדמים בנפשם שרק מה שנראה להם טוב הוא הטוב באמת. וע"ז נאמר והמה כאדם עברו כרית כמו אדה"ר שהי' החטא ע"י מראה עינים כמ"ש ותרא האשה כי טוב העץ ותאוה לעינים ואכל ממנו. כמו כן אנו בעוה"ר הולכים אחר מראה עינינו לשפוט בין טוב לרע. וכמו שהנחש הקדמוני אמר ונפקחו עיניכם והייתם כאלקי' יודעי טוב ורע כמו כן אומרים בדור הזה שכבר נפקחו עיניהם ויודעים להבדיל בין טוב לרע ורק מה שעיני שכלם רואות לטוב הוא טוב אצלם. ע"כ העיקר שנכיר בשפלות ערכנו ונדע כי רק עיני בשר לנו ואין בכחנו לשפוט מטוב עד רע רק ה' שופטנו ה' מחוקקנו. והנה אלקים הוא לשון דיין ושופט וז"ש הנביא שובה ישראל עד ה' אלקיך שתדע כי רק ה' יוכל לשפוט דק ומישרים ורק הוא ידע את מקומך אם רע או טוב הוא

זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו. כי הרמב"ן ז"ל כתב בפ' והבגד כי יהי' בו נגע צרעת שכאשר יקרה באדם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו ובבגדו או בביתו לראות כי ה' סר מעליו יעו"ש שהנגעים הם מוסר לעורר את האדם שישוב מחטאו ורפא לו. וי"ל עפ"ז הפסוק בפ' כי תצא. השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים כאשר צויתים תשמרו לעשות. דהיל"ל שמור את נגע הצרעת מאי השמר אלא לרמז כנ"ל שהנגעים הם שמירה והתעוררות לאדם שלא ישקע במצולת העונות רק ישמע לקול מוכיח הכהן אשר יהי' בימים ההם. וז"ש השמר בנגע הצרעת כלומר יש לכם שמירה מעולה ע"י הנגע למען תדע להזהר על נפשך לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים בשפתותיהם אשר ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהם ע"כ מסיים כאשר צויתים תשמרו לעשות כי מה לכם להתייסר בצרעת ובנגעי בנ"א עדי תשמעו לקול מוכיח הלא טוב לכם אם תשמרו לעשות תיכף ומיד כל אשר צויתים בטרם יקרב נגע באהלך. ופירשתי המסורה הובאה בבעה"ט פ' שמות תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדבר שקר. וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה'. ויעשו בנ"י את הפסח במועדו. כי בעת צר להם לישראל ח"ו אז שולט בהם האחדות אין שטן ואין פגע רע ושומרים משמרת הקודש כמ"ש בצר לך וגו' ושבת עד ה' אלקיך. אבל וירא ישראל כי היתה הרוחה והכבד את לבם עד שהקב"ה מעמיד עליהם מלך קשה כהמן להחזירם למוטב. ע"כ אחרי שהקב"ה בכל אופן בין שנרצה או לא מ"מ הוא מושל עלינו. ע"כ החכם עיניו בראשו לעשות את כל מצות ה' בטרם תקרב הרעה שאל"כ הלא יבוא עליו ההכרח המגונה. וז"כ המסורה תכבד העבודה על האנשים בעת אשר עול הגלות מכביד אכפו על צואר ישראל אז לא ישעו אל דברי שקר כי אז נכנע רוחם וישובו אל ה' כי לו הישועה. אבל כל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה לא לבד בעת אשר תכבד העבודה כ"א גם לעת צאתם ממסגר אסיר מגלות לחירות אף בעת שיעשו בנ"י אח הפסח שהוא זמן הגאולה והחירות