לוח ארז חלק ב רנב

ולמה יעשה דבר שלסוף יתחרט עליו. וז"ש מצות יאכל את שבעת הימים. ר"ל כל ימי חייו שהם שבעים שנה כמ"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה יעסוק רק במצוות. ומה שיעוררך לזה הוא אחרי ידעך שבהגיעך לגבול וקץ שנותיך בודאי לא יהי' בך שאור המחטיא כי אז תשביתהו ותסירהו מלבך בימי אחריתך כמ"ש ונהמת באחריתך. ע"כ יותר טוב אשר חיש מהר תעזבנו וז"ש ולא יראה לך חמץ וגו' בכל גבולך כשתגיע לגבול שנותיך ע"כ טוב לך אם כל ז' הימים תאכל מצות כנ"ל. והנה הקב"ה נקרא כהן כמאמר אלקיכם כהן הוא. וז"ש זאת תהי' תורת המצורע. ע"י כן תוכל להורות ולהדריך בדרך ישרה חת המוציא שם רע על תוה"ק ופונה אלי' עורף ולא פנים. אם תאמר לו שביום טהרתו והובא אל הכהן שלעת מיתתו כשתבוא העת אשר רק כפסע בינו ובין המות וידע שאיש מהר יובא אל כהן גדול הוא ממ"ה ית"ש אז ודאי ירצה שביום ההוא טהור יהי' כשיובא אל הכהן הוא הקב"ה. ע"כ טוב לפניו אם יטהר בעודו בחיים חייתו כי מי יודע אם יועיל לו טהרתו בנשף בערב יום באישון לילה לכפר בשעה אחת על כל עת חייו הארוכים שהי' מלא עון. וזה שפרש"י ז"ל מלמד שאין מטהרין בלילה אלא ביום היינו בעת אשר לא שקעה עדן שמשו אז יוכל לטהר א"ע. אבל בעת אשר ככבי חייו יאספו נגהם תו לא יועיל כ"כ הטהרה. והנה נאמר בפ' בא שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה' מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה חמין וגו' בכל גבולך. וראוי להתעורר על כפל הלשון שאמר ב"פ רצופים שנאכל מצות. ועוד על שינוי הלשון שמתחלה אמר תאכל מצות ואח"כ בפ"ב יאכל בבנין נפעל. ונראה לרמז כי לשיהי' האדם שלם צריך שיהי' סור מרע ועשה טוב. ולזה מרמזים מצות החג שאכילת מצה רמז לעשה טוב ולא יראה לך חמץ זהו סור מרע. והנה לעשות המצות בפועל בימים הראשונים היו עושין את המצות בשמחה והיו מדקדקין במצות לא כן בימים האלה אף אותם שעושים המצות דומה להם כאלו כפאו שד. ע"כ עכ"פ החיוב ביותר לקיים סור מרע. כאז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. והנה אכילת מצה לחם עוני אינו נוח לאדם. אבל מי ששמח לקיים מצות בוראו יערב לחכו אף ביום אחרון שכבר קץ במזון תפל כזה ותאב לחמץ בכ"ז הוא שמח בהם אחרי ידעו שמקיים בזה מצות קונו. ויש הבדל בין תאכל בקל ובין יאכל בנפעל. כי תאכל הוא מדעתו ויאכל הוא בע"כ. וזהו רמז הכתוב שבעת ימים תאכל מצות פי' לדעתך ולרצונך אז גם וביום השביעי שכבר הטבע יקוץ במצה בכ"ז חג תחוג אחרי ידעך שכל מעשך לכבוד הש"י. אבל התורה הודיעה כי תגיע עת אשר יאמר רק מצות יאכל את שבעת הימים שרק בע"כ על אפך ועל חמתך תקיים מצוה נכבדה כזו. ע"כ אני מזהירך אם גם אין בידך מצות ועשה טוב אחרי שאין חפצך וחשקך במעשה המצוה. עכ"פ תזהר ולא יראה לך חמץ ושאור בכל גבולך תקיים עכ"פ סור מרע

זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן. כי הרשע הרבה לפשוע גם כי יעלה לפעמים על מחשבתו לשוב אל ה' יסוג אחור באמרו כי מפני מרבית חטאיו ופשעיו אשר נתלכלך בם זה ימים ושנים אי אפשר לשוב ולנקות עצמו עוד עד עולם ומה בצע לו בתשובתו. אבל באמת לא כן הוא כי אדרבה ארז"ל במקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אין עומדין א"כ בשובו אל ה' לא יגרע ערכו נגד שאר צדיקים. והנה מצורע הוא המנוגע בצרעת עונות ופשעים. וקאמר זאת תהי' תורת המצורע כזה תוכיח אותו להורות לו שאם כי נפשו מוראה ונגאלה בזוהמת חטאיו הרבים אבל ביום טהרתו כאשר יטהר עצמו לשוב בתשובה אז והובא אל הכהן לא יגרע ערך מדרגתו מכהן עובד ה' וצדיק. ואמר להלן והעמיד הכהן את האיש המטהר לפני ה'