לוח ארז חלק ב רנ

אל הכהן כנ"ל

והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וגו' וטמא טמא יקרא. נ' עפמ"ש בירושלמי (פי"א דסנהדרין) א"ל אנטינינוס לרבי צלי עלי א"ל רחמנא לשזבינך מקרירתא א"ל לית הדא צלותא יתירא כסותא והא צינתא אזלא, א"ל רחמנא ישזבינך מן הדא שרבא דנפקא בעלמא א"ל הא צלותא דכתיב ואין נסתר מחמתו ונ' עפמ"ש במד"ש לפרש ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, כי מי שהוא שונא לאדם בפומבי ובגלוי ולא ישים על לב לחפות ולכסות שנאתו יוכל האדם להשמר ממנו ולהלחם נגדו בכל מאמצי כחו כפי אשר יש לאל ידו אבל מי שהוא מחניף לאדם אהבה ולבא לפומא לא גלי שבקרבו ישים ארבו ובשפת חלקות ידבר ונראה כאוהב והוא אויב לו מזה א"א להשמר אחרי שסובר שידרוש טובתו כאנשים אחים ונגד אויב כזה לא יוכל האדם בעצמו לעמוד כנגדו אם לא שה' הרואה ללבב הוא ישמרהו מצר ואויב הריע הזה אשר הוא באמת רע. וז"ש ה' לי בעוזרי רק הוא ברחמיו יוכל לתמכני בימין צדקו נגד אותן הנראים כאוהבי ועוזרי ובאמת שנאה טעונה בקרבם אבל ואני בעצמי אראה בשונאי. וז"ש אנטינינוס לרבי נגד הקור הם אותן ב"א אשר לא ישימו על לבם לכסות שנאתם נגדי כי אם יגידו בפה מלא שהם קרים וצוננים לנגדי ואין האהבה בוערת כאש על מזבח לבם כ"א כבתה לנצח. נגד אלה א"צ לתפלתך שהשם יצילני מהם ומהמונם כי אחרי ידעי שלאויבים היו לי אני מתרחק מהם מלהתארח עמהם לחברה ולא דרכי דרכיהם רק כרחוק מזרח ממערב המרחק רב בינינו ואין ביכלתם להזיק לי כי יתירא חד כסותא שאני מתעטף ומתלבש בכסות ההתבודדות והתרחקות מהם והא צינתא אזלא אבל מן אותן ב"א הנראים חמים ומתראים כאוהבים נאמנים לי חם לבם בקרבם בלבת אש האהבה שאתחמם נגד אורה והמה אוהבי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד וכל רזי וסודותי לא אנס להו כ"א בקרבם ישימו ארבם בלב ולב ידברו מן השפה ולחוץ אין דבר חוצץ בינינו אבל תוכם ופנימיותם יארוב עלי לבלעני חנם. מן האנשים כאלה לא אוכל להושיע בנפשי כ"א אתה תבקש רחמים עלי שהש"י יצילני ממלתעות כפירים ושיני אריות האלו כי אין נסתר מחמתו אחרי שהם מרעים א"ע חם וחמותי ראיתי אור הריעות בינינו אין אני מסתיר מהם כל מחשבותי ועשתונותי כולם לפניהם כספר פתוח והמה יגורו לרע הפרו ברית אחים אשר רק בשפתותיהם יכבדוני ויאהבוני ולבם רחק ממני. וכמו שהוא בענין המדיני כ"כ הוא בענייני הדת שמי שהוא פוקר בפרהסיא מאן הכלם יבוש לא ובוש להודיע לעין כל שהוא מין מהמינים השונים מדרכי ה'. זהו איננו מסוכן כ"כ לבני אדם היושבים ממולי כי ידעו להזהר ממנו כמאמר אל תתחבר לרשע. אבל מי שהוא צבוע ואוחז את העינים שבגלוי לא נופל הוא מכל המחזיקים בתורת ה' ומתראה לעין כל לצדיק וישר אבל לבו בל עמו עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס. חברת אנוש אנוש כזה היא מסוכנת מאוד אחרי שהאדם יראה לעינים ולא יבין את זאת שתוכו אינו כברו:

ע"כ מצוה לפרסם את החנפים ולהסיר מעליה' המסוה הלוטה על פניהם ולהציגם לעין כל ערום מן המצות וערי' בעבירות כיום הוולדם. והנה כבר כתבו המפרשים שהמצורע הוא אשר תוכו רצוף מינות ואפקורסת ואהבת התאוות. רק לעינים לא יראה החוצה ע"כ הש"י שולח עליו את הצרעה זו צרעת למען על פני חוצות ידעו ויכירו הכל כי ברע הוא וכי פרוע הוא לשמצה לעג וקלס בעיני הבריות וז"ש והצרוע אשר בו הנגע אשר רק בקרבו ובחובו טמון נגע נפשו ולא יראה החוצה אין לו תקנה אחרת רק שראשו יהי' פרוע ובגדיו פרומים שגם החיצון שלו יראה על פנימיותו ואם טמא הוא לא יקרא בחוץ שהוא טהור גברא ועי"ז יאחזו האנשים במצודותם ובפח יוקשים