לוח ארז חלק ב רמח

הררי היראה. ועיקר הסיבה הוא על שאבדה מן הצדיקים מדת הגאוה שאמרנו שהיא נצרכה מאוד להיות גבה לב בדרכי ה'. ואם האומות מתגאים ביחוסם ומקורם מני אז וקדם על אחת כו"כ הי' לנו בנ"י עם קרובו להתגאות שאנו מתיחסים למשפחותינו לבית אבותינו אברהם יצחק ויעקב והנני נקיים בלי תערובת עם אחר זה כמה אלפים מהשנים. וז"פ אמרם ז"ל כי בימים הראשונים הי' מלא כל הארץ כבודו ית' בכל בית ישראל היתה שכינה שורה אבל עתה ירדנו שמקום יש לו להקב"ה רק מקום מעט מזער יש לו להקב"ה בתבל הנשמה הלזו כי רק זעיר שם המחזיקים בתורת ה' וגם אותם המעטים לא ירהיבו בנפשם עוז להעיד לעין כל שהמה יהודים נאמנים בלב ונפש כ"א מסתרים שמו הם מסתתרים ומחבאים א"ע לבל יתגלה ברחובות ובחוצות צדקתם כי יראים מפני המלעיגים ועל דא ודאי בוכה הקב"ה מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם שתחת שהי' להם לבני ישראל להתגאות בגאוה של מצוה ולהתפאר ביחוסם ותולדותם לבית אבותם המה יחפרו ויבושו. ואוה"ע המה מתגאים אף כי במה נחשב גדולתם נגד גדולת ישראל אבל לעתיד לבא אז"ל (מגלה יד) עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק שנא' והי' ביום ההוא יהי' ה' לעטרת צבי ולצפירת תפארה לא כמו בימינו אלה שאוהבי ה' יבושו מפני המלעיגים ולא לכבוד להם יראתם כי אז יהי' הקב"ה עטרה וצפירת תפארת בראש כל צדיק ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וע"ז אמר הנביא ע"ה כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו כי המינות והאפקורסות אשר בימים האלה בזה"ז לא ידעו בושת ומאנו הכלם והנם בגבהי מרומים על גפי קרת המה ישפלו. והצדיקים אשר הם לע"ע שפלי הקומה הולכים שחוח המה ירימו קרן ויתנשאו לכל לראש. וי"ל בזה ע"ד רמז (משפטים) כי ימכור איש בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים אם רעה בעיני אדוני' אשר לא (וקרי לו) יעדה והפדה לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה כי אז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה. והעבד אינו יוצא כ"א בתשלום עתו וזמנו. אבל כי ימכור איש זה הקב"ה את בתו זו כנס"י לאמה לא תצא כיציאת עבדים שהוא רק בעתו ובזמנו אלא אם זכו אחישנה להוציאם קודם זמנם:

אבל אם רעה בעיני אדוני' שלא זכו ח"ו אז אשר לו יעדה לפי הקרי הש"י זמן וייחד לו לעצמו והפדה שהוא יגאלנו אף אם איננו זכאים. והנה כ"ז שישראל עדן יתפארו בזה שהם ישראל בני אברהם יצחק ויעקב עוד יש תקוה אף שחוטאים מ"מ יחזרו וישובו אל ה' כמ"ש לפרש חיבה יתירה נודעת להם ופי' ג"כ במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודרז"ל מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם והארכתי מזה במק"א. והנה ה' מלך גאות לבש הרי שלבושו ית' הוא הגאוה ואם אנו יגבה לבנו בדרכי ה' להתגאות בצור ממנו חוצבנו אז אנו לובשים כביכול בגד של הקב"ה וזהו הרמז לא ימשול למכרה הקב"ה לא ימכור אותנו לגמרי לעם נכרי הם האומות והטעם בבגדו בה כ"ז שבגד של הקב"ה והיא הגאוה שישראל בו מתפארים שהם מגזע קודש וכ"ז שלובשים בגד זה לא ימכרו ממכרת עולם. והנה כמו שהוא באומה בכללה שצריכה להתגאות מעט ויגבה לבה בדרכי ה' כן הוא בכל איש פרטי שצריך להכיר ערכו ולא יאמר אני פחות ושפל ומה מני יהלך רק החלש יאמר גבור אני ללחום מלחמת ה' ואם קטן הוא בעיניו הלא קטן וגדול שם הוא להתאזר חיל ולהחלץ חושים לכבוד ה' ולא יירא שע"י שיתגאה בדרכי ה' אז מדת הגאוה תשים בלבו קן לה וישתמש בה גם שלא לש"ש ויהי' ח"ו תועבת ה' כל גבה לב. כי ה' ישמור נפש חסידיו ולא יארע תקלה על ידו וישמרהו לבל ילכד ברגל גאוה שלא לש"ש. וזהו רמז הכ' וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל, כי סנה פחות שבאילנות ונמוך שבהם ומורה על מדת ענוה והאש היא