לוח ארז חלק ב רמו

נקראת אף אם הנושע בעצמו לא יסייע מאומה לתשועתו עיי"ש. ע"כ התחיל ברישא דקרא האר פניך ונושעה. אף שאין בנו מעשים מ"מ תהי' לנו צדיק ומושיע. והמופת ע"ז גפן ממצרים תסיע שלא הי' להם זכות עצמם כנ"ל וע"כ הוצרכת לגרש גוים שיהי' מוסר המגורשים לנגד עיניהם כי הם בעצמם לא היו ראויים רק פנית לפני' לאבותיהם שהיו לפניהם ותשרש אותם באה"ק לא בעבור זכות עצמם כ"א בעבור שרשי' כנ"ל. ולדרכנו נאמר שישראל נשענים על המתים שע"י שזוכרים אחריתם סופם רמה ותולעה עי"ז לא ינזרו לבושת. אבל לפי' הנ"ל רק אחרי שהחזיק במדות טובות ומע"ט ורק למען לא יתגאה אז רפאות תעלה זכרון יום המות. אבל טרם שנטע בקרב לבו גן ה' מלא מדות טובות אז זכירת המות לרע לו כי יאמר אחרי שהמות חלקי צפוני העולם תמלא בטני אכול ושתה ומחר נמות כנ"ל. ע"כ אמר במדרש שנמשלו ישראל לגפן שרק כשהם חיים כבר חיי השלימות לא יחסר מזג בריאות הנפש רק אז טוב להם להשען לבל יפלו ממעלתם על המתים. ע"כ לא תקנו ז"ל להזכיר נשמות המתים ביום הראשון של המועדות רק ביום האחרון שהם כבר חיים וקיימים ושאבו לימודים ישרים ממעייני הישועה של שמחת יו"ט אז הם נשענים על המתים ויחיו עי"ז חיי מוסר

אשה כי תזריע וילדה זכר. במ"ר. הה"ד אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך אם זכה אדם נוחל ב' עולמות עוה"ז ועוה"ב ואם לא זכה נותן דין וחשבון הוי ותשת עלי כפך. י"ל בהקדם לפרש המשנה באבות כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. (עיי' במפ'), ונ' כי האדם מורכב מחומר וצורה הוא הגוף העפריי ונשמתו חלק ממרומים. והנה כל תחבולות הגוף ומזימותיו נמשכות רק לעולם הנראה שיוכל ליהנות מפריו ולשבוע מטובו ורק חלק קטן באדם הוא נשמת שדי אשר תכסוף לעוה"ב שעין לא ראתה. והטעם שברא הש"י את האדם באופן זה כדי שע"י מעשה ידו יקנה לעצמו העוה"ב ואז יתהלל המתהלל השכל וידוע אותו ית' משא"כ אם בראו באופן שכולו יכסוף לעוה"ב אז אין תפארת לאדם בזה כי הוא כמוכרח במעשיו. ע"כ לא נטע הש"י באדם רק השורש והאדם הוא יעשה פרי המשמח אלקים. וז"ש התנא כל ישראל יש להם רק חלק קטן מעט מן המעט אשר ישתוקק לעולם העליון שנאמר ועמך כולם צדיקים אם גם צדיקים הם מ"מ לעולם יירשו ארץ נכספים לארציות מאחר שהוייתם בארץ השפלה נצר מטעי מעשה ידי מה שה' עשה באדם הוא רק כמו מטע קטן אשר נטע ה' באדם והוא בעצמו יוציא ממנו ציץ. והטעם להתפאר שעי"ז יוכל האדם להתפאר אם יגבור חיל ויהי' עובד את ה'. והנה לעיל (עיי' פ' תולדות) כתבנו שע"כ אין הש"י בורא כל יצורי אדם והמה רק ילודי אשה לפי שצפה הקב"ה שעתידים בני אדם לחטוא ואם יהיו יצורי כפו של הקב"ה לא יהי' להם תקומה ח"ו אם יחטאו ע"כ הניח להם התנצלות בחטא יחמתנו אמי ויהי' להם מקום מפלט לסליחה וכפרה. ועיי' שם שפירשתי המדרש אלה תולדות יצחק הה"ד גיל יגיל אבי צדיק וגו' עיי"ש. וכמו כן לענין שכר האדם בעוה"ז הוא רק מפני שהגוף נוטה לחטא ובכ"ז הוא נמנע ונותן רסן לתאותו ע"כ לפום צערא אגרא בדין הוא שיטול שכרו אבל אם הי' כל אדם יציר כפו של הקב"ה ולא הי' לו נטיי' לחטא מאין יבוא שכר לגוף בעוה"ז. וז"ש ע"כ אשה תזריע וילדה שאם יזכה היינו שינצח ויכבוש את נטיית גופו הנוצר מטיפה סרוחה אז נוחל גם עוה"ז. וגם אם לא יזכה ח"ו עכ"פ זוכר הקב"ה מפעלי איש לפי טבעו כמ"ש כי זכר כל המעשים לפניך בא. וגם כל היצור לא נכחד ממך. וזהו דין וחשבון היינו דין הוא השוה לכל אדם וחשבון הוא שהש"י מחשב לפי ערך תכונת וטבע האדם להחמיר או להקל עונשו וכ"ז על ידי שהוא