לוח ארז חלק ב רמד

לא אכלתי באוני ואלו ואבלו לשון צער ויגון כי כל צער ויגון הבא על האדם הוא רק בסיבת הגוף והוא חומר עכור עלול לנגעי בני אדם ע"כ מלת אני פי' גורם יגון שלי והוא הגוף. ע"כ אמרה רחל ואם אין מתה אנכי אף שהגוף איננו מת עדיין אבל מחה אנך שלי היא הנשמה אשר תפלס ותשקול מעשה בני אדם. והנה אחרי שעיקר יסוד אמונתנו היא האמונה בתחיית המתים ע"כ חודש האביב הוא ראש חדשים וראשון לחשבון להורות כמו שבחודש הזה כל הטבע הישנה בחורף תיקץ ותקום מחדש כן יקיצו ישני אדמת עפר מתרדמתם לעת יפתח ה' את קברותיהם והארכתי בדרושים מענין זה. ע"כ אמרו מה"ש כיון שכן שאמרת החדש הזה לכם הוא לפי הנ"ל שהמתים יחי' אל וא"א למות לנצח א"כ למה אמרת לאדה"ר ביום אכלך מות תמות דמשמע ב' מיתות כבמדרש הנ"ל הלא זה הוא סותר האמונה בתחה"מ אחרי שקבלה בידינו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אף מי שחטא וע"ז מורה החודש הזה לכם שיקומו לתחיי' אחרי מותם. אבל באמת במשנה דסנהדרין הוציאו מן הכלל הזה האומר אין תחה"מ וכופר בו לזה באמת כאשר חשב כן יהי' שימות לנצח ולא יראה אור התחיי'. והנה המיתה היא מרגזת את האדם ומונעת אותו מחטוא לאלקים כמאמר יזכור לו יום המיתה אבל רשעים שסוברים שימותו לנצח. אין המיתה להם סיבה לבלתי לכת אחרי שרירות לבם. כ"א להיפך מאחר שסוברים בדעתם התועה שהמות יבלע אותם לנצח נצחים הם אומדים כמ"ש הנביא בשמם הרוג בקר ושחוט צאן אכול ושתה כי מחר נמות ולא ימנעו את בשרם מכל תענוגי עולם אחרי שלפי טעותם אין דין וחשבון בשאול. ולפ"ז י"ל כוונת הפסוק רגזו אם תרגזו ותרהו ממרירות המות אז הוא גורם שלא תחטאו. אבל אמרו בלבבכם אם לא תרצו לשמוע בקול השכל והתבונה אשר מושבם בראש כ"א רק לקול לבבכם החומד כמאז"ל הלב חומד ועינא ולבא סרסורי דעבידה. ואם אתם דוברים ואומרים ומשבחים א"ע מלשון האמרת רק בלבבכם הזונה ולא תאבו לשמוע בקול השכל. והסיבה לזה על משכבכם. בשביל שאתם טועים וסוברים שלעת תשכבו עלי אדמה אז ערבה שנתיכם מבלי מפחיד ומרגיז כי אין שם דין וחשבון וע"כ אתם כופרים בתחה"מ. אז באמת כאשר זממתם כן יהי' ודומו סלה תשכבו לדראון בדממת עולם ולא תוסיפו קום. א"כ אין כאן סתירה בין החודש הזה המורה על תחה"מ ובין מות תמות ב' מיתות כי דהע"ה כבר שנה ופירש שרק למי שמאמין תבוא לו כצדקתו שיחי' לחיי עולם. והנה בפ' הקודמת נאמר זאת תורת הבהמה והעוף וגו' להבדיל בין הטמא ובין הטהור כי נאמר מלפנו מבהמות חרץ ומעוף השמים יחכמנו ואז"ל אלמלי לא ניתנה תורה למדנו צניעות מחתול עריות מיונה וכו' כי כל מדות טובות אשר בהן נחזיק ולא נרפה נוכל ללמוד מחייתו ארץ ולהיפך גם מדות הרעות להרחיק מהם ומהמונם. וז"ש זאת תורת הבהמה והעוף המה יורו וילמדו תועים בינה למען ידעו להבדיל בין הטמא ובין הטהור בין המדות אשר נאחז בהם לטהרתם וכשרונם ובין אותם אשר צא טמא נאמר להם וי"ל שע"כ ברא הש"י מתחלה את הבהמה חי' ועוף כדי שמקודם ילמוד מהם בינה להחזיק במעוז מדות טובות שבהם ואח"כ נוצר האדם שילמוד מיצירתו שבא מטיפה סרוחה. כמ"ש בפרשתינו וכפר עלי' וטהרה ממקור דמי' זאת תורת היולדת לזכר ולנקבה ר"ל זאת תורה אותנו היולדת ממקור דמי' ע"י שהאדם נולד מאשה וממקור מקומו טמא ובחטא יחמתהו אמו. עי"ז הקב"ה מכפר עליו על כל עונותיו כי ברוגז רחם יזכור שנוצר מרחם אם. אבל בתחלה צריך אדם להחזיק בלימוד המדות הטובות שיורוהו הבהמות והעופות למיניהם ואחר שכבר החזיק בהם אז טוב לו שילמוד מיצירת האדם שבא מטיפה סרוחה. אבל אם יהפוך השיטה שהמחלתו יהי' בלימוד הטיפה