לוח ארז חלק ב רמג

ושלא תאמר הלא אין כל חדש תחת השמש והאיך אפשר לזווג שני ההפכים האלו תענוג הגוף והנפש. לזה אמר מששת ימי בראשית שקודם החטא היתה ג"כ הנאת הגוף עם הנאת הנפש לאחדים. ואפשר שגם ע"ז ירמזון בברכת חתנים הנ"ל שמח תשמח וגו' מקדם. שקודם החטא חוברו יחדיו שובע שמחות הגוף עם דבר שהנפש נהנה בו. והדרך האמצעי לזה שיאכל בהנאת גוף וגם לשובע נפשו הוא כמ"ש המג"א סי' ו' ס"ק ד' בשם ס' הכוונות שכל מאכל יש בו רוחניות וגשמיות עיי"ש. ואם יכוין לאכול הרוחניות אז נשמתו תשבע עונג. ונ' שע"כ הצומח והדומם הוא תחת הארץ ורק האדם והבהמה המה ע"פ הארץ כי הארץ נתן לבני אדם שיש בהם נשמת שדי ע"כ גם הבהמה שיש לה חלק רוחנית הולכת על הארץ כי גם לה חלק ברוחניות. וזה רמז המקרא שלפנינו זאת החי' אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ את בחינת החיות שיש בכל בהמה והוא חלק רוחניות שבו אותו תאכל (עיי' אוה"ח) ומביא ראי' לזה שיש לבהמה חלק רוחניות ממנו תהנה הנפש אשר על הארץ אחרי ראינו שהבהמה הולכת על הארץ ולא בארץ מתחת בע"כ שיש גם לה חלק ונחלה ברוחניות: תזריע

אשה כי תזריע וגו' פרש"י א"ר שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חי' ועוף במעשה בראשית כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חי' ועוף. וצריך להבין הלא גם תורת הבהמה לא לבהמה נאמרה כ"א לאדם א"כ מאי תורת הבהמה דקאמר דנתפרשה קודם תורת האדם הלא תורת הבהמה גם היא רק תורת האדם להבדיל בין הטמא והטהור. ונראה עפמ"ש הסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת מטיפה סרוחה. ופי' במד"ש דדוקא בג' דברים יחד צריך האדם להסתכל באספקלריא המאירה אבל אם יחשוב תמיד בזה לבד שמקורו טיפה סרוחה אף שיועיל שלא יתגאה בכ"ז יזיק לו מצד אחר כי יתברך בלבבו שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך אחרי שאני אפר דם מדה אנוש אנוש אין בי כח להתגבר על יצרי ולעשות חיל בתוה"ק. ע"כ רק אחרי שיחשוב תמיד שהוא עתיד ליתן דין וחשבון רק אז שכרו מרובה מהפסדו אם יחשוב ג"כ שבא מטיפה סרוחה עיי"ש. ופירשתי מדרש פליאה הובא ג"כ בדמשק אליעזר פ' בא. בשעה שאמר הקב"ה החדש הזה לכם אמרו מה"ש לפני הקב"ה למה צוית על אדה"ר ביום אכלך ממנו מות תמות אמר הקב"ה עתיד שיצא בן ישי שיאמר רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה ונראה בהקדים מדרש פליאה הובא ג"כ בדמש"א כל הנוגע בהר מות יומת ב' מיתות יש כאן כענין שנאמר ואם אין מתה אנכי מיתה תניינא כי החוטא לא לבד שיענש בעוה"ז במיתת ב"ד ומלקיות ועונשים כ"א הכרת תכרת הנפש גם בעוה"ב וז"ש ב' מיתות יש כאן בעוה"ז ובעוה"ב. וכ"ת כיון שהנפש נצחית בטבעה א"כ איך אפשר שתכרת לגמרי הלא היא אינה בת תמותה עיי' רמב"ן עה"ת גבי כרת. אלא שהקב"ה משדד הטבע לעוברי רצונו וממית הנפש אף שבטבעה היא חי' וקיימת לעד. והנה כשאמרה אמנו רחל שאם אין לה בנים מתה לא מיתה גופנית כי ראינו הרבה סריסים חיים עד זקנה ושיבה אע"כ למיתה נפשיית כוונתה כמאז"ל על המת בלא בנים ר"ל. ובאפ"י כ' החילוק בין אני לאנכי אני מדבר בעד הנשמה ואנכי בעד הגוף ולולא דבריו ז"ל הייתי אומר להיפך כיון שגם הוא ז"ל כתב שאנכי נגזר מלשון אנך הנמצא בעמוס והוא תקות חוט המודד את בנין הבית ע"ש יש לכנות הנשמה אנכי ופירושי אנך שלי שהיא היא המודדת את תהלוכי האדם עלי תבל ממנה לא יגרע ועלי' לא יוסיף. אבל אני הוא מלשון