לוח ארז חלק ב רמב

בברכת חתנים שמת תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בג"ע מקדם והך מקדם לכאורה יתור לשון שהרי ידענו מקום הג"ע שהוא מקדם. ולכוונתינו יאמר שאנו מתפללים שהזוג אשר חיברם היוצר מתחלה לא לבד שישמחו רק שמחה גופניית אשר בין לילה היתה ובין לילה אבדה כ"א שמח תשמח בשמחה כפולה היינו גם שמחה רוחניית. ולא לבר שישישו בשמחת ההוה כ"א ישמחו גם בשמחה שעברה אם תעלה על זכרונם לטובה וישמחו גם מקדם ממה שעבר. וזה י"ל ג"כ כוונת המדרש זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו איני יודע אם בו ביום אם בו בהקב"ה עד שבא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך בך בתורתך. כי אין אנו יודעים אם לשמוח ביום שמחה גופניית או רוחניית. והחילוק שאם היא גופניית אז אינה מתקיימת אלא בו ביום. ואם הוא בהקב"ה אז היא לנצח נעימות בימינך. עד שבא שלמה ופי' נגילה ונשמחה שגם אחרי הגילה עוד :

ישמחו וישישו וזהו רק בך בתורתך וזהו נגילה ונשמחה כפלים לתושי' וז"ש ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים וארז"ל במקדש ז' ימים ולא בגבולין. כי שמחת החג מורה שכל ימי שנותינו בהם שבעים שנה נשמחה בהם ונעבוד את ה' ברננה. וכ"ת האיך אפשר לשמוח כל הימים הלא גבול ניתן להשמחה עד פה תבוא ולא תוסיף כי אחרית שמחה תוגה לז"א ושמחתם לפני ה' אלקיכם במקדש אם כל חייכם תקדישו קודש לה' ותשוו ה' לנגדכם תמיד מימינכם בל ימוט אז כל שבעת הימים המה ימי שנותיכם תוכלו לשמוח ולא בגבולין שלא תושם לשמחתכם גבול וגדר כ"א נחלתכם שפרה עליכם בלי מצרים. וא"ת האיך אפשר שישמח הגוף בדברים הגשמיים ובכ"ז השמחה תהי' קודש לה' הלא המה שני הפכים בנושא א' לז"א מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים כי האדם אם אוכל ושותה במותר לו אז יוכל לקדש א"ע במותר לו שיהנה מן העולם כדי צרכו ואת המותר יחרים ואז גם אכילתו למצוה תחשב. והנה יפה מורה על דבר הנחמד למראה עין אף אם אין תוכו כברו בכ"ז מראית פניו הוצק חן בו והמה כל תענוגי עוה"ז שהם מושכים עין האדם לתור אחריהם. אבל נעים הוא מה שיש בעצמיותו טוב ומועיל וינעם לנפש והם תענוגי עוה"ב. ע"כ אמר מה יפית ומה נעמת האיך אפשר לחבר היפה לעין עם הנעים בעצם והיינו שמחת הנאת עוה"ז עם תענוג עוה"ב. והוא ע"י אהבה בתענוגים אם בכל תענוגי עוה"ז שאנו נהנין אנו מוסיפים עי"ז אהבה להקב"ה אשר ברא נפשות רבות וחסרונם להחיות בהם נפש כל חי וברא בריאות טובות להנות בהם בנ"א. וז"כ אז"ל במדרש רות על פסוק ויאכל בועז וייטב לבו שבירך על מזונו ברוך הטוב והמטיב. שהי' קשה לרז"ל דע"י אכילה ושתיי' הגוף נהנה ולא הלב ונפש וקרא קאמר ויאכל בועז ולא לבד לגופו היטיב בזה ע"י האכילה כ"א גם לבו ונפשו הוטב. ע"כ אמרו שבירך על מזונו הטוב והמטיב ונפשו בחייו יברך אם יודה לה' על כל הטוב אשר השביעו. ואפשר שזהו כוונת מליצתם שדרשו על הכתוב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. כי ענבים הם מתוקים ונחמדים לחיך האוכל אבל אין בהם כח לשמח לבב אנוש והוא דמיון לתענוגי עוה"ז שהם ערבים ומתוקים מדבש אבל אין בהם תוקף ועוז. והיין הוא להיפך אין בו כ"כ מתיקות ונעימות אבל הוא הנותן ליעף כח ולאין אוני עצמה ירבה כי יין ישמח לבב אנוש והוא דמיון לתענוגי עוה"ב שאין אנו מרגישים ויודעים כ"כ את מתיקותם אבל בזאת לבינו בטוח ששם הוא עיקר התענוג הנפלא המוסיף כח וגבורה לנפש ואם היינו יכולים לחבר ולצרף שניהם יחדיו מתיקות הענבים וגבורת היין אז הי' לנו דמיון מתענוג אמיתי אשר יהי' לנו לעתיד לבוא שימתק לגוף וגם יערב לנפש. וזהו יין המשומר בענביו שניהם יחדיו היפה אף נעים יתלכדו ולא יתפרדו