לוח ארז חלק ב רלט

אז קללו את המן הצורר אבל לסוף שראו כי אלקים חשבה לטובה לא קללו עוד את המן כי אין טבע עמינו לנקום נקם באויבינו כמ"ש ישמח צדיק כי חזה נקם ויאמר אדם אך פרי לצדיק שאנו רוצים רק הפרי הטוב הנצמח ממפלת רשעים למען ידעו כל העמים כי יש אלקים שופטים בארץ. ובפרט כי מחשבת המן נעשה על ידה טובה לישראל לנשאם ולנטלם ע"כ לא קללו עוד את המן רק נמלא פיהם תהלה ושבח וברכה למרדכי אשר ע"י שלח ה' פדות ופורקן לישראל ובו בחר ה' לעשות על ידו תשועה גדולה. והנה בין הזמן שאמרו ארור המן שהיתה עת צרה ליעקב עד שנושעו ממנה ואמרו ברוך מרדכי. העת ההיא לא תזכר ולא תפקד בימי הפורים. שאם נזכיר את ימי הצרה אז ערבה כל שמחה ע"כ היטיבו אשר דברו חז"ל באמרם חייב אינש לבסומי בפוריא ורק בזה האופן יוכלו לשמח את עצמם אם יבינו וידעו רק את עת התשועה אבל הזמן ועידן שהי' בין זמן שאמרו ארור המן לבין זמן שאמרו ברוך מרדכי לא ידע ממנו מאומה כ"א יעשו את עצמם כאלו לא ידעו מהצרות שעברו עליהם. אבל באמת י"ל שגם הצרות והיגונות לטובת. ישראל היו כמו שפירשתי פ' וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ויקוצו מפני בנ"י עפ"מ ששמעתי מדרש פליאה מסה"ק הקנה בשעה ששנינו בתולה נשאת ליום הרביעי יצתה ב"ק ואמרה אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי ונראה דלכאורה הוא מורה על פחיתות עם בנ"י ח"ו היותם דחופים וסחופים בשעבוד הגלות מה שלא עשה כן לכל גוי שוכן ושוקט על שמריו בלי מגור מסביב ורק ישראל נדח מדחי חל דחי ומזה יוכיחו שונאינו מנדינו שאנו הגרועים והיותר חוטאים מכל האומות. אבל באמת לא כן הוא כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקי' מייסרנו לצרפנו בכור הברזל צירוף אחר צירוף למען נהי' נקיים מכל סיג וחלאה הגו סיגים מכסף אבל אוה"ע אף אם יכביד עליהם אכפו עול הגלות לא יתבררו ולא יתלבנו כי משחתם בם מום בם ע"כ עשה ה' עמנו אות לטובה לענותנו בסבלותם. כי אם לא היינו סובלים עול הגלות אז יאמרו בגוים שרק ע"כ אנו מחזיקים בתוה"ק על אשר אנו שלוים ושקטים חוסים תחת צל עץ החיים אשר יתן לנו פריו לתרופה אבל ברוח סועה וסער אם יעמוד עלינו נרף ח"ו את תוה"ק. ע"כ למען הראות לעיני כל כי מים רבים לא יוכלו לכבות את אהבת תוה"ק מקרב לבנו נתן יעקב למשסה וישראל לבוזזים ועלי' הורגנו כל היום ובכ"ז נחזיק במעוזה לחיותנו כהיום הזה. ועי"ז לא יחשב לנו הגלות לנפילה כ"א לעליי' וקימה וז"ש אל תשמחי אויבתי לי לומר שנפילתי הוא הוראה על רוע מדרגתי ח"ו כי אדרבה כי נפלתי קמתי נפילתי זו היא קימתי. והנה מה שבתולה נשאת ליום הרביעי הוא שאם ימצא טענת בתולים ישכים ויבוא לב"ד טרם תתקרר דעתו ולכאורה בזה אנו מטילים חשד על כל בתולות בנות ישראל שמא זנתה ח"ו והכזונה נעשה את אחותינו ביום שידובר בה שצריכים דוקא להנשא ביום הד' מטעם הנ"ל. אבל באמת עי"ז אדרבה כבוד ויקר יתנו לה. כי אם לא נשאת ליום הד' הי' מקום לומר אולי זינתה ומה שלא בא הבעל לב"ד הוא מפני שנתקררה דעתו ע"כ תקנו שתנשא ליום ד' ובכ"ז לא בא לב"ד עי"ז נתברר שהיא מבנות ישראל הכשרות כולך פה רעיתי ומום אין בך. ראינו מזה שאנו עושים דבר אף שלפום רהיטא הוא למגרעת וקלון אבל לפי האמת הוא לכבוד ולתפארת. ונמשל לגלות ישראל שהוא לפום רהיטא חילול כבודנו בגוים ובאמת היא לנו לצפירת תפארה. וזו כוונת הפליאה הנ"ל כמובן. וע"ז רומז מקרא שלפנינו שלא תאמר העינוי והגלות שאנחנו סובלים הוא לרע לנו ע"כ אמר אדרבה וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ עי"ז תגדל מעלת ישראל כנ"ל. וסיים ויקוצו מפני בני ישראל ופרש"י שנעשו כקוצים והוא עפמ"ש כשושנה בין החוחים כן רעיתי