לוח ארז חלק ב רלח

שלא הי' בצוויו שום יגיעות וליאות ח"ו רק מחשבת וכוונת ה' פעלה גדולות וכמו כן עשייתם את המשכן לא הי' כ"א רצונם הטוב וז"ש ותכל מעצמו כל עבודת המשכן ועשייתם לא היתה כ"א כאשר צוה ה' את משה שבצווי זה בודאי לא הי' פעלה ומעשה רק רצונו ית"ש כן עד"ז עשו בנ"י רק הרצון והמחשבה. וע"ז מייתי המדרש לראיי' שנאמר ועשו לי מקדש עושים רק ההכנה אל הקדושה ולא יותר. ולפ"ז שפעולת ישראל לא היתה בעבודת המשכן רק מחשבתם הזכה וברה דעת לנבון נקל כי גם אם בנין אשר עמלו בוניו בו יתקיים גם אחרי יפנה הבונה מחשבתו ממנו כי אחרי שהושלמה העבודה אין עוד צירוף וייחוס בין הבונה לבין הבנין. אבל אין כן בבנין המשכן אשר ישראל לא עמלו בו מאומה רק מחשבתם הטהורה הקימה אותו ממילא רק כ"ז שמחשבתם טהורה ונקיי' יעמוד המשכן על תלו אבל כאשר יפנו מחשבתם ח"ו לרעה אז בהתבטל הסיבה בטל המסובב ואפשר דמטעם זה נצטוו ישראל לתת רק מחצית השקל ולא שקל שלם כ"א היו נותנים שקל שלם יסברו שכבר עשו את שלהם להעמיד המשכן ואין קיומו תלוי בצדקתם ובכשרון מעשיהם ע"כ לא נתנו רק מחצית השקל ומחציתו נשאר להם להורות נתן בלבם שקיום המשכן תלוי בהם וחציו אף שכבר הוא לה' מ"מ החצי השני נשאר לכם. וזהו שברכם יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם שהשכינה רק תשרה בו עפ"י מעשה ידיכם כפי שאתם עושים כן תשרה השכינה. ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו לא יהי' לו כן ובסיס רק עלינו שאנחנו נהי הכן אשר עליו יווסד המשכן עיי' מלבים בפירושו. והטעם אחרי שבעצם לא עשינו מחומה במעשה המשכן ורק מעשה ידינו כוננהו הוא הקב"ה כוננה עליון הוא ית' בנאו והקימו ואין לנו רק המחשבה ע"כ אנו הכן והבסיס אשר עליו יעמוד המשכן על תלו. והנה אם אנו רואים מי ומי היו בונים את המשכן לא היו חרשים ואומנים רק צדיקים ואנשי מעשה מזה נבין לאשורו שרק רוח קדשם היתה לאבן פנת המשכן ומובן מעצמו שבסור רוח טהרתם כשל עוזר ונפל עזור וזה י"ל אלה פקודי המשכן אם נתבונן מי ומי היו במלאכת המשכן לא אומנים וחרשים מלומדי מלאכה כ"א צדיקים וקדושים מזה נדע כי משכן העדות אחרי שרק רוח הקודש העמיד את המשכן ע"כ בעונותיהם יתמשכן ויחרב וזהו שדרשו על פ' אלה פקודי המשכן שנתמשכן על עונותיהם של ישראל

ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא העם וירונו ויפלו על נ' אמרת עפמ"ש ז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כי אם נזכור ראשונות הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו בימי מרדכי ואסתר ונשמח אלי גיל על אשר הורם העטרה מעל שונאינו ומנדינו והודם נהפך למשחית ונהפך הוא אשר ישלטו היהודים בשונאיהם בכ"ז אז גם קדמוניות נתבונן הצרות והיגונות אשר סבבו את אבותינו בצאת דבר מלכות להשמיד להרוג ח"ו את כל היהודים וכמה צער סבלו כל הזמן ההוא שהי' כפתע בינם ובין המות. ואם בימי הפורים יעלה על לוח לבנו זכר היגונות והצרות שעברו על ראש אבותינו הלא ערבה כל שמחה וזכרון א' עולה לכאן ולכאן. רצוני אם נזכור הישועה המשמחת לבנו הלא לא נשכח גם את התלאות אשר הגיעום עד שיצאו מאפלה לאורה. וא"כ לשמחה מה זו עושה אחר שלשחוק אמרנו מהולל ומעורב במים המרים אשר שתו אבותנו. ע"כ העצה היעוצה למען שלא יתערב בשמחתנו מחשבה המולידה יגון ועצב ע"כ לא נזכור בפורים רק ההצלה והיתה הרווחה אבל המצור והמצוק שקדמו לישועה נשקיע בים הנשיי' יאבד זכרם לנצח. והנה בתחלה כשנתחדשה גזירת המן לא בירכו ישראל את מרדכי כי מלבד שלא ידעו עדיין שעל ידו תצמח להם ישועה אדרבה סברו שהוא בעוכרם וגורם רעה להם שעורר מדנים עם המן ורק