לוח ארז חלק ב רלו

להניח ממנו אף חלק הקטן שבקטנים והוא התורה הקדושה. כי בענינים הארציים אף אם יקרי הערך המה בכ"ז להם לעינים בקש שלום. אבל בענייני הדת והאמונה אף שמלאכי שלום מר יבכיון וצר להם להשבית השלום בכ"ז ירדפוהו עד חרמה ויגרשוהו מן הארץ. וע"ז יש לומר משאז"ל שלום לטובה מצטרף לרעה אין מצטרף אם השלום בנוי על הטוב אין טוב אלא תורה אז הוא מצרף ומחבר את אנשי בית ישראל. אבל לרעה ס"ו שנעשה שלום עם הרשעים אשר עליהם נאמר אין שלום אמר ה' לרשעים אין זה צירוף וחיבור אדרבה חבור עצבים אשר בסופו פרידה גמורה תהי'. ואם גם בענייני המדינה צריכים לתווך השלום בין כל איש ואיש אבל עם הפושעים הרוצים לחלל את הקודש לא נוכל לעשות שלום. בעניני הדת ואפשר שע"ז רמז חטא בני אהרן בהקריבם לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. היינו שהיו רוצים להקריב לפני ה' גם אותם האנשים אשר היו מלאים אש התאוות לעשות את אשר לא צוה ה'. ואמר הקב"ה בקרבי אקדש רק בהם רוצה הקב"ה להקדש באותם שקרובים אליו אבל לא באותן שנאמר עליהם רחוק מרשעים ה'

וזה כוונת המדרש אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו. כלומר אף שהלב הישראלי רצונו בשלום אבל לזאת הוא התורה כדאי' במדרשים אין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה. צריך הלב לנתר ולקפוץ ממקומו הטבעי. כד"א לנתר בהם. ומביא מופת לזה כי מטה של אהרן הוא רדיפת השלום ומעוזו כאמרם הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום כי השלום הי' מטה עוזו ושבט תפארתו. אבל רק חוץ למקדש רדף שלום ופרח ציץ וז"ש נכנס יבש כלומר כשבא הענין לדברים שבקדושה אז יבש ואומלל מטה השלום ורק יצא לח כשיוצא חוץ למקדש הרטיב ועשה פירות. אבל בני אהרן נכנסו להקריב אף אותו שאינן ראויין לקרב אל הקודש ע"כ יצאו שרופין. ואמנם י"ל עוד כוונה אחרת בדברי הכתוב בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד ונקיים בזה ג"כ מאז"ל כל מי שאומרין דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר. כי רבינו הנספד זצוק"ל פירש מאמר הש"ס במס' ברכות א"ל רב לר' חייא לא חזינא לי' לרבי דקא מקבל עלי' עול מלכות שמים א"ל בשעה שמניח ידיו על עיניו הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. כי הצדיקים אשר ערבה להם עבודת ה' ותהי בפיהם כדבש למתוק א"כ אינם מקבלים עליהם עול מלכות שמים עול דוקא כי לא יחשב להם כעול וכמשא. אך מה שקשה להם שאינם רשאים לקרב א"ע ביותר אל הבורא ית' ואינם רשאים לדרוש במופלא זהו עליהם לעול קשה כי תשוקתם להדבק בקונם. וז"ש בשעה שמניח ידיו על עיניו לבל יסתכל במופלא ממנו זהו עול מלכות שמים. ודפח"ח וש"י. והנה קדוש נאמר על דבר שרוצים אנו לקרב אליו אלא שקדוש הוא ויראים אנו לנגוע בו אבל כבוד שייך גם בדבר שאינו נכנס כ"כ בגדר קדושה. וזהו בקרובי הם הצדיקים אקדש כנ"ל שיראים מחמת קדושתי ליכנס פנימה אבל ע"פ כל העם שאצלם איננו בקרבם אלא על פניהם לחוץ בהם רק אכבד. ע"כ זאת נחמתינו בעניינו כי הצדיק אבד ואי איש שם על לב רק אז אבד ח"ו אם אין אנו שמים על לב את העדרו אבל אם אנו מתעוררים עי"ז לתשובה אין זו אבידה כי מכפר עלינו

והנה כתיב ונסלח לכל עדת בנ"י וגו' כי לכל העם בשגגה. ופירשתי מארז"ל אגרא דהספידא דלויי כי להספיד למען יבכו העם האנשים והטף לזה אין צריך מספיד כי כל אדם מעצמו מתעורר בראותו את הצער רק עיקר חיוב הספד לעורר הלבבות שיחזרו בתשובה אחרי רואם כי נגע בהם יד ה' ונטל אחד מהם כדאיתא במדרשים. והנה הבכי' והצער איננו רק בשעת חימום אבל לאחר הקבורה ישכחו הדחוקים את הצער ולא יהי' להם שום תכלית.