לוח ארז חלק ב רלא

המדרש תן חלק לשבעה אלו ז' ימי הפסח וסיפי' דקרא כי לא תדע מה רעה יהי' על הארץ. והיינו כנ"ל אם אינו אוכל חמץ בפסח שזה מורה על ידיעתו בעם ישראל שהוא מעותד לגליות אז אם רעה תבוא ח"ו לא יחת ולא יבהל וכאלו אינו יודע ממנה ואינו מרגיש בצער הרעה. וזה י"ל ג"כ כוונת המדרש שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר שהיתה עוסקת בביעור חמץ ועת ומשפט ידע לב חכם זה מרדכי. והיינו ג"כ ע"י שאסתר היתה עוסקת בביעור חמץ אחרי ידעה כי יאה עניותא לישראל וביערה מדעתה ומרצונה מביתה את החמץ המורה על החירות ע"כ אף אם באה רעה מ"מ אחרי ידעה זאת מקדם ע"כ לא נחשב בעיני' לרעה כי היתה מוכנת ועומדת לזה. ועת ומשפט ידע לב חכם זה מרדכי אחרי שידע את כל אשר נעשה מקדם בטח בה' כי מה שהי' הוא שיהי' שהקב"ה מצילנו מידם בכל דור ודור. כי באמת המתבונן בעתים וזמנים שעברו יחזיק במעוזו ולא יחת מפני הקמים עלינו לרעה כי בכל דור ודור עומדים עלינו וכו' ונוכל ללמוד מן העבר על העתיד שגם לעתיד לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. וזהו עת ומשפט ידע לב חכם המתבונן בדברי הימים עתים וזמנים שונים שעברו הוא ישפוט בשכלו לקוות הטוב בעתיד. וזהו ומרדכי ידע את כל אשר נעשה בעבר ומזה הי' לו פתח תקוה על העתיד

ופתח אהל מועד תשבו וגו' כי כן צויתי. כבר דקדקו ז"ל למ"ל למימר שכן צווה פשיטא שלא מלבו בדא. ונראה כי לכאורה יחשב קצת לפחיתות כבוד לאהרן ולבניו שהוצרכו לפרישה בטרם יכנסו לעבודת הקודש הלא כל ימיהם חיו בקדושה ובטהרה וע"ד שפירשתי דברי הגמ' חולין דף ק"ה אמר מר עוקבא אנא להא מילתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאלו אבא כי הוה אכיל בישרא האידנא לא אכיל גבינה עד למחר ואלו אנא בהא סעודתא לא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא אמר שמואל אנא להא מילתא הלא וכו' דאלו אבא סייר לנכסי' תרי זימני ביומא ואנא לא סיירנא אלא חדא זימנא. וצריך להבין במה השתבח א"ע הוה להו למיעבד ג"כ כמילי דאבוהון. ואמרתי עפ"י מ"ש תוספות דסעודה אחריתא היינו ברכת המזון הוא הפסק וטעמא נ"ל אחרי כי בהמ"ז הוא דבר רוחני ומפסיק לגמרי בין הגשמי ע"כ בעת התעסקו ברוחניות כבר כלה ממנו כל הגשמיות והוא כאלו לא הי'. וכ"ז במי שאכל רק לצורך הנאת הגוף אבל אביו קיים בעצמו בכל דרכך דעהו והיתה גם אכילתו רוחניית ויחזה את האלקים ויאכל וישתה ע"כ בהמ"ז שלו לא הי' הפסק ולכן לא יכול מר עוקבא לעשות כאביו לבלי יהי' בהמ"ז הפסק כי שאני אביו שאכילתו היתה קודש כמו בהמ"ז אבל הוא בעצמו לא הי' מחשיב עצמו שיוכל לאכול כ"כ בקדושה ובטהרה כאביו ממילא לדידי' הוה בהמ"ז הפסק מעליא. וכמו כן לסייר נכסי' כל יומא ב"פ ולבלות זמנו בעסק עוה"ז לא הי' רשאי רק אביו שקיים בכל דרכיך דעהו ובעת שסייר נכסיו בכוונה זכה הי' עובד בזה את הש"י ע"כ הי' מסייר ב"פ ביום משא"כ שמואל לא החשיב עצמו במדרגה כזו ע"כ לא יוכל לבלות זמנו בסיור נכסיו והבן. אמנם מרע"ה דיבר על לב אהרן ובניו לבל יחשב כמיקל בכבודם ע"כ ניחם אותם באמרו שגם הוא קודם שנכנס למחנה שכינה להצטוות מפי הש"י הוצרך לפרישה כמ"ש רז"ל כדי למרק אכילה ושתיי' שבמעיו. וזה שאמר להם אל תחשבו את זה לפחיתות כבודכם כי כן צויתי גם אני לעשות פרישה קודם שזכיתי להתקרב אל ה': שמיני

אבל כבד על הלקח אדוננו מעל ראשינו הוא כבוד דודי הרב הגאון האמיתי צדיק יסוד עולם קדוש ה' מכובד הי' חסיד הי עניו פאר דורנו מזה בן מזה כקש"ת