לוח ארז חלק ב רל

דרך להראות לו בישע אלקים כי הוא לא יבעיט מרוב טובה

וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה' אם על תודה יקריבנו. כי יש ב' מיני שמחות יש אשר ישמח שניצלו מרעה שהיתה עליו. וזה לא יבקש שגם אחר ישמח כמוהו כי הלא יותר טוב שלא יבוא לידי צרה ולא יהי' צריך לישועה. אבל יש שמחה שהגיע לדבר מבוקש וזה מבקש שגם לאחרים יגיעו שמחות כאלו. וי"ל בזה לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. כלומר אם אדם א' עברו עליו כוס תלאות ומכולם הצילם ה' עד שיודע מרת נפשו. בשמחה כזו לא ירצה שגם אחרים ישמחו כזה. ע"כ בירך יעקב את בניו ואמר להם בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. כלומר שיבורכו כזה עד שגם אחרים יבקשו להיות מבורכים כמוהם. עוד חילוק כי השמח שניצול מסכנה אינו שמח אלא על שניצול אבל אינו שמח שיש לו שמחה זו שטוב הי' לו יותר אם לא הגיע לצרה וגם לשמחה זו. אבל השמח על שהגיע למבוקשו הוא שמח על שהשיג מבוקשו ועוד הוא שמח ע"ז שיוכל לשמוח. עוד חילוק כי השמח שניצול מצרה שהיתה עליו אינו שמח אלא בהוה אבל העבר אדרבה תוגה היא לו ל"כ מי ששמח בהשיגו המבוקש זה שמח בעבר ובהוה כל אפין שוין לטובה. וזהו שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בג"ע מקדם. כלומר שמחתם תהי' כפולה כנ"ל וגם שהשמחה לא רק מן ההוה תהי' כ"א גם מקדם שגם העבר יהי' מעורר שמחתינו. ולפ"ז יש לתמוה אחרי שכל שמחת פורים אינה אלא שיצאנו וניצלנו מהרעה א"כ אין השמחה שלימה וכפולה כנ"ל. אבל באמת עיקר שמחתנו הוא להודיע שה' אתנו ואנחנו קרובים לאלקים בכל קראנו אליו. א"כ לא לבד הצלתנו מהצרה מעורר שמחתנו שזה אינו עדיין שמחה שלימה כי טוב שלא היינו בצרה ולא היינו צריכים להיו' צדיק מצרה נחלץ. אבל עיקר שמחתנו היא הידיעה האמיתית שראו כל אפסי ארץ שהש"י משגיח עלינו והוא המושיע לנו. וז"ש בברכת המגלה האל הנפרע לישראל מכל צריהם. אך זו עדיין אינה שמחה שלימה אבל האל המושיע. נימרינהו לתרוייהו זה עיקר פרי שמחתנו. וז"ש וזאת תורת זבח השלמים זו התורה אשר צריכים אנו ללמוד אם חנו שמחים על סעודתנו. אשר יקריב לה' שאנו קרובים לה' ואנו מודים לו על כל הטוב אשר עושה עמנו. אם על תודה יקריבנו והקריב חלות מצות כמו כן אנו עתידים להקריב תודתנו בפסח הבע"ל ע"י מצות. ונוכל לעשות זה ע"י שנקיים ושמרתם את המצות שנשמור שלא יהי' ח"ו חשש חימוץ במצות. אבל דרשו אל תקרי המצות אלא המצוות שבכל המצוות צריכין אנו לשמור שלא יהי' בהם חשש חימוץ ח"ו אם לא נעשה המצוות כתיקונן יש בהן חימוץ. ובפרט במצות תפלין ומזוזה שנאמרו באותה פרשה צריכין ליזהר שלא ליקח מכל אדם אלא מן המומחה ומוחזק. ולענין חמץ צריך ליזהר בביעורו ובמכירתו ואמרו חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה. וי"ל דמרמז כי מצה הוא לחם עוני וחמץ הוא לחם חירות ולמען נזכור כל ימי חיינו שמעותדים אנו לגלות כאמרם ז"ל יאה עניותא לישראל ע"כ בכל שנה אנו שובתים מאכילת חמץ ואוכלים מצה ז' ימים להורות שאנו מקבלים עלינו מרצוננו להיות בגלות. ועי"כ שאנו יודעים מקדם את אשר יארע לנו ואנו מוכנים ועומדים לכך ע"כ כאשר ח"ו יבואו ימי הרעה לא נחת ולא נפחד אחרי שידענו מקדם את אשר נעשה. משא"כ מי שאינו מבער החמץ ואינו רוצה לקבל עליו עול גלות ע"כ אם רעה תאונה אליו יחרד ויחת ולא יהנה כל השנה כולה מחירותו אחרי שבבוא עליו גלות פתאום יבוא עליו השודד בלי דעת וזהו חמץ שעבר עליו הפסח אם האדם רוצה להיות תמיד בחירות אז אסור בהנאה לאח"פ כלומר כל ימיו לא יהי' לו הנאה מחירותו כי יבעת מהמקרים הפתאומים וזה י"ל בכוונת