לוח ארז חלק ב רכח

ראשית תקריבו מרמז אף שכל אדם מביא את קרבנו בממון לפסח מ"מ הרבה אנשים קשה עליהם הדבר מאוד מאוד לבם בל עמם ואינם עושים אלא לפנים בשביל שאחרים עושים ובקרבם יחרפו ויגדפו את המורים שהחמירו עלינו כ"כ. ובאמת קרבן כזה לא ירצה. וז"ש במדרש אלו זכיתם הייתם קורים ליל שמורים ה' עכשיו שלא זכיתם אתם קורים בכה תבכה בלילה. כי אנשים יראים וכשרים לבם שמח שיש בידם לעשות רצון קונם ע"י יגיעה והוצאה. וזהו אלו זכיתם הייתם שומרים ומצפים ללילה הזה המהודרת במצות וזהו ליל שמורים לה'. אבל אחרי שלא זכיתם אם גם שאתם מקיימים מצות ה' בכ"ז בכה תבכה רוחכם אם גם איננו בפרהסיא עכ"פ בלילה בצנעה במקום אין רואים הוא מתקצף על החומרות המרובות. אבל גם לאידך גיסא אדם שהדבר קל עליו ואינו מרגיש כלל ביגיעה ובהוצאות של מצוה גם לו לא יחשב לקרבן כיון שאין כסף נחשב לו למאומה במה יתרצה עבד אל אדוניו בדבר שאין לו בו שום טורח ויגיעה. ואולם עיקר הקרבן אשר ירצה לה' הוא כשירגיש בחסרון ממון ודמים ובכ"ז אחרי ידעו כי ה' צוהו לעשות כן אז הוא מקריב ועושה בשמחה. וע"ז מרמז מקרא קודש כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כי שאור חמוצו קשה ואינו ראוי לאכילה כלל וכלל ולהפך דבש הוא מתוק מאוד וכשמקריב אדם קרבן לא ירצה הן אם יהי' לו קשה כשאור וכחימוץ לשינים וגם לא להיפך שיהי' בפיו כדבש למתוק ואינו מרגיש מאומה בהקרבתו. כ"א הדרך האמצעי שיהי' תחלתו קשה וסופו רך בתחלה יקשה לו ולבסוף ימתק לו ורק התחלת המצוה יהי' לו קשה אבל כיון שהורגלנו במצות לא תכבד העבודה לה' עלינו. וזהו קרבן ראשית תקריבו ממנו אשה לה' ר"ל מי שלא הורגל עדיין בעבודת ה' זה הוא שמקריב שאור אבל מי שהורגל כבר לזה לא הותר להקריב שאור ובאמת מי שמתבונן שע"י הקרבן הוא מקריב א"ע לה' וקונה לו אהבתו לזה לא תכבד העבודה כי אם יתן איש את כל הון ביתו באהבת הש"י בוז יבוזו לו. ופירשתי לעיל פ' ויקרא מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' חטאת ת"ל קרבן לה'. הכוונה שלא ישבח א"ע שהקריב לה' עולה כאלו כביכול הוא ית' מקבל תועלת אלא קרבן לה' שהקריב א"ע לה' ואשרי יבחר ויקרב וא"כ התועלת וההנאה הוא לאדם. וע"ז רומז הפ' פ' ויקרא וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך. כי היאכל תפל מבלי מלח אין טעם לו כמו כן אם אנו מקריבים קרבן לה' אין לנו הנאה ממנו וכעול כבד יועמס על שכמנו. אבל יש בידינו להטעימו ולהשביחו ונחת ינחת לנו אם אנו יודעים שע"י הקרבן שמקריבים אנו מקשרים בקשר אמיץ את הברית אשר כרת ה' עמנו באהבתו אותו. וזהו וכל קרבן מנחתך במלח תמלח שלא יהי' תפל מבלי טעם והנאה. ומהו המלח. לא תשבית מלח ברית אלקיך. ע"י שאתה יודע שע"י קרבנך אתה מחזק את הברית והחסד אשר כרת אתך ה' אלקיך עי"ז ינעם לך הקרבן כצפיחת בדבש. וז"כ בן הרשע בשאלתו מה העבודה הזאת לכם. מה בצע והנאה יש לכם בעבודת ה' לכם ולא לו ההנאה. אבל יש עוד כוונה אחרת בדבריו כי בזה"ז לא די שכל א' וא' יתאמץ בעצמו לעבודת הבורא ית' כ"א גם יאמר לרעהו חזק ואמץ בעבודת הבורא. כי אחרי שבעוה"ר פסו אמונים והולכים הלוך וחסור יום יום ח"ו עתידה תורה שתשתכח מישראל אם לא שכל אדם יתאמץ להטות גם לב אחרים לעבודת ה'. וע"ז שואל הרשע מה העבודה הזאת לכם ולא לו. אתמהה אם הש"י רוצה להשאיר שריד לאמונתנו יבא בעל הכרם ויכלה את הקוצים ומה בצע לנו שנעבוד בדרך זה למען השאיר לאמונתנו פליטה בארץ הלא הש"י בעצמו יכול לפעול בזה גדולות ומה לנו לסייעו. אבל באמת י"ל ע"ד רמז מאמרם ז"ל אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה