לוח ארז חלק ב רכה

בעוד לח היתה ע"ז בעולם. עיי' אברבנאל בהקדמתו לפ' ויקרא. וגם שלפ"ד רמב"ם א"כ לעתיד שיבוער רוח גלולים מן הארץ ויהיו כולם שפה אחת לעבוד את ה' אחד וכי אז לא נקריב אתמהה והלא כל הנביאים מתנבאים מקרבנות שנקריב לעת"ל וז"ש וערבה לה' מנחת יהוד' וירושלים לעת"ל שגם לעתיד שלא תהי' ע"א ג"כ תערב לו מנחת קרבנותינו. ומביא קרא מופת ע"ז כימי עולם וכשנים קדמוניות בימי נח והבל שלא היתה ע"ז בעולם ובכ"ז ערב לו וכקושיית רמב"ן הנ"ל. כמו כן יערב לו לעת"ל קרבנות שנקריב לו הגם שאז אין שייכות לטעם הנ"ל בשם הרמב"ם ז"ל. ובזה אפשר לפרש מדרש פ' בא זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו זש"ה יהי לבי תמים בחקיך כי יש לנו עוד מופת חותך שהעיקר כדברי המפרשים החולקים על הרמב"ם ז"ל שהרי במצרים אשר בחפזון יצאו משם ובודאי לא עלה בעת ההיא על לב ישראל להקריב לאל זר ח"ו כמו האומות ובפרט אחרי רואם שבכל אלהי מצרים נעשו שפטים כדבר ה'. ואם כטעם הרמב"ם למה צוה ה' להקריב אז קרבן פסח. ועוד שאמר כל בן נכר לא יאכל בו ואי כטעם הנ"ל שעיקר הקרבן הוא כדי לשרש מלבם עבודת אלילים א"כ אדרבה למצוה יחשב אם בן נכר יאכל ממנו וילמוד גם הוא להרחיק תועבה מקרב לבו. אלא ודאי שמצות הקרבן בעצם הוא דבר גדול לא עשה כן לכל גוי וכמו שלא ניתנו המצות אלא כדי שהתורה היוצאת מהם תצרף ותלבן את בני ישראל עם קרובו. וז"כ המדרש זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו הה"ד יהי לבי תמים בחקיך כלומר חוקת הפסח מורה לנו באצבע שלא ניתנו חוקי הקרבנות כ"א לצרף ולברר את הלב שיהי' נקי ע"י החוקים שזהו ע"י המוסר הצפון בפנימיות המצוה כנ"ל

וידבר ה' אל משה לאמור צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וגו'. ופרש"י ז"ל אין צו אלא זירוז אר"ש ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס. (לשה"ג) הנה בפסוקים אלו נרמז חובת היום לדרוש חוקי הפסח שמטעם זה נקרא היום שבת הגדול כמ"ש הטור בשם המדרש שפסח שיצאו ישראל ממצרים בה' בשבת הי' ובעשור לחודש בשבת לקחו הצאן לפסח וקשרו אותו בכרעי המטה ואמרו לשחוט את אלהי מצרים. וי"ל בטעם שנקרא שבת שלפני פסח שה"ג אף כשאינו חל בעשור לחודש. עפמ"ש בפ' ויקהל לפרש השינויים במקראי קודש שבפ' יתרו נאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלקיך ובפ' ויקהל נאמר ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קודש. עי"ש. והנה ידוע כי במצרים שמרו ישראל את השבת כמ"ש במדרש שמרע"ה ביקש מפרעה שינוחו ביום א' וע"ז אנו אומרים ישמח משה במתנת חלקו. אבל אחרי שהיו משועבדים בעבודת פרך והיו יגעים ועייפים לא היתה השביתה בלתי לה' לבדו כ"א גם לנוח מעבודתם ל"כ בשבת זה קודם יציאתם ממצרים שאז כבר נשבתה העבודה והוקל עול השעבוד ובכ"ז שמרו את השבת זה הי' גדולה לשבת שמזה נראה ששביתתם לש"ש ע"כ נקרא שבת הגדול אבל באמת עיקר הטעם הוא בשביל שדורשים בו דינים והלכות חמורות מה שהי' ראוי בכל שבת כדאיתא במדרש ויקהל משה אמר הקב"ה למ"ר עשה לך קהלות גדולות בכל שבת לדרוש להם ה' שבת וממך ילמדו דורות הבאים לדרוש בשבת האסור והמותר מכאן אמרו משה תקן לישראל שיהו דורשין הלכות פסח בפסח. ודקדק בב"ס שפתח בה' שבת וסיים לדרוש האסור והמותר. ונראה כי לדרוש בשבת הלכות שבת הוא אך למותר לכאורה כי עד שהרב ידרוש לעת הצהרים יוכלו לחלל שבח ח"ו כמה פעמים בפרט בקהלתנו שרוב ח"ש הוא מבערב ע"י השוק והיריד שהוא בכל עש"ק ונוכל להמליץ ע"ז בעוה"ר ירוד ירדנו לשבר אוכל שע"י היריד ירדנו מטה למען נוכל להביא טרף ואוכל לבתינו. אבל בימי