לוח ארז חלק ב רכג

לעשותם מהר טרם יחמץ. ולפי ביאורנו שעיקר הטעם שצריך למהר ולהחיש במעשה המצות הוא שלא יתעורר היצה"ר להפריענו מעבודת הקודש ובתחבולת הזריזות נעשה אתו מלחמה שגם השאור יהי' לו חלק ונחלה להקריב אשה לה' כנ"ל, ע"כ כ"ז בעוה"ז שהיצר אורב לנו בכל מדרך כף רגל אבל לעתיד לזמן המקווה אשר יקויים ואת הצפוני ארחיק מעליכם ולא יהי' עוד יצר סוכן בנו והס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו לא נצטרך למהר במעשה עבודת המצות כי אין מכלים ומחריד. וז"כ המדרש בעוה"ז שלא לבד ה' הולך לפנינו כ"א גם יצרי מעללי איש לנו לעינים על הדרך ע"כ ואכלתם אותו בחפזון אבל לעתיד שרק ה' הולך לפניכם הוא ולא אל זר אשר בקרבך אז לא בחפזון תצאו

אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והביא על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לה'לחטא' י"ל עפמ"ש בסוף הוידוי סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. וי"ל עפמ"ש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו והיינו כי יש עונות שהטבע והחומר היא בעוכרם אם הנער חוטא מחמת רתיחות הדם או הזקן מתעצל במעשה המצות מחמת קרירות דמו. אז יש לקוות שהש"י יסלח לו כי יש להם התנצלות שהיצר סוכן בם. לא כן אם הנער עצל במצוה והזקן זריז בעבירה והוא זקן מנאף אין תרופה למכתם כי אין חטאם לפי טבעו וחומרו וזהו אם יהיו חטאיכם כשנים כפי השנים שלכם שבימי נוער יש להם חטאות נעורים ובזקנה חטאות בן זקונים אז כשלג ילבינו כי יש מקום התנצלות משא"כ אם אין החטאים לפי שנותיו של אדם. ע"כ אחרי התוודינו על כל העבירות אשמנו בגדנו וכו' אנו מוסיפים להתוודות עוד סרנו ממצותך וכו' והעבירות לא היו שוות ודומות לנו שיהיו רק לפי טבעינו כי חטאנו גם במה שאינו דומה לנו כלל. ועי"כ לא נוכל להתאונן על ה' אשר מיסר אותנו במשפט לטעון לפניו הלא שאור שבעיסה מעכב ומה פשעינו כי עצמו כל כך. כי הלא חטאנו בלא שוה לנו. ע"כ ואתה צדיק על כל הבא עלינו צריכים אנחנו להצדיק את הדין. כי אמת פי' הן אמת שאתה ה' עשית את האדם עם יצרו ותאוותיו אבל אנחנו לא לבד שחטאנו ביצרנו כ"א גם הרשענו שאנו בעצמנו הגורמים חטא ופשע אחרי שלא שוה לנו כנ"ל והנה טבע אדם נכבד מחייבת עבירות שונות מטבע איש פחות ונבזה. וכאשר חוטא במה שטבעו לחטוא אז יש לו התנצלות כנ"ל אבל אם הנכבד חוטא כדרך הפחותים אז גדלה אשמתו כי חטא חוץ לגדר טבעו ואין תרופה למכתו כ"א שירחיק א"ע אף מן המותר לו אף ממה שטבעו מחייב יפרוש ממנו מדה במדה כמו שחטא שלא כדרך טבעו ומזגו כן יתרחק אף ממה שהוא טבעו. והנה הטבע והחומר יש לו כח מצד עצמו באשר הוא אדם מן האדמה ועוד מצד מולידיו שהוא בן אדם ויש בו ג"כ כח החומרי שהוטבע בו מאבותיו. ויש לכנותו פר בן בקר. כי הכח החומרי הוא בעצמו פר וגם נחלת אבות בן בקר. וז"ש אם הכהן המשיח שהוא ברום המעלה יחטא לאשמת העם שעשה מעשה חטא ואשם מה שהוא דרך וטבע העם הפחות והנבזה ולא לפי טבעו הגבוה ע"כ צריך כפרה יתירה עד שיביא לחטאת לה' פר בן בקר כלומר מה שהוא מטבעו גם זה צריך להרחיק נדוד ולהכניעו כנ"ל

ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם. נראה ע"פ מאז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ונאמר עת לעשות לה' הפרו תורתיך הרי שלעתים שונות אף דבר שהוא בכל עת מצוה לעשותו בכ"ז לעת ידועה מצוה שלא לעשות וכדמצינו עשה דוחה ל"ת. הנה הירא לעבור על הל"ת בשביל שלא לעבור על צווי ה' שלא לעשותו ומבטל עי"ז מצות עשה הוא חוטא אף שחטאו הוא לש"ש כי סבור שאינו רשאי