לוח ארז חלק ב רכא

אשר יראו לעינים אף שהוא ית' יראה רק ללבב. וז"ש המדרש למה כ"ג מתלבש בח' בגדים בגדי כבוד והדר החפץ לה' באבני שוהם ומשבצות זהב וכסף. ויהי כמשיב כנגד המילה שניתנה לח' ימים והיינו ג"כ מטעם הנ"ל שהש"י יודע כי עם בנ"א קרוצי חומר ידבר כנזכר. והנה ברשעים נאמר אין שלום אמר ה' לרשעים כי כל ימיהם מלאים חרטות רק אז יבא שלום כאשר ינוחו על משכבותם אמנם הצדיקים הכובשים יצרם נאמר עליהם שלום רב לאוהבי תורתך והטעם מפני שאין למו מכשול הוא היצה"ר וע"י מה יכולים לכבוש את היצר סוכן הוא ע"י המילה המתשת כח הגופני של אדם לבלי יפרצו תאוותיו את גבולם. וז"ש בריתי היתה אתו ע"י שברית מילה היא את האדם עי"ז לא רק לאחר מותו יהי' לו שלום באשר שם ינוחו יגיעי כח רק החיים והשלום הן בעודנו חי ג"כ יהי' לו שלום. והנה בעת הכנס אדם למצות נקרא בא אל אהל מועד כי יבוא אל הקודש פנימה אבל בעת לידתו הוא רק בפתח אהל מועד. וז"ש זכר תמים יקריבנו אם רוצה להקריב בנו הזכר תמים מבלי מום אז אל פתח אהל מועד יקריב אותו תיכף ומיד בעת עמדו עדיין על הפתח למען יהי' לרצונו לפני ה' שיקריב אותו ברצון ובלב שלם כמ"ש הרמב"ם הנ"ל. וז"ש בפ' צו ובער עלי' הכהן עצים בבקר בבקר וגו' אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. כי נאמר חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. ע"כ אם רצונך אשר אש היראה תמיד תוקד על לב מזבח בנך אז ידליק בו בבוקר עודנו באבו בימי ילדותו. ובמדרש מה אדם הראשון התחיל בעבירה והביא קרבן ונתכפר לו אף אתם כן ומדקדק אדמו"ר בכ"ס מהו התחיל בעבירה. ונראה כי ארז"ל עבירה גוררת עבירה כדכתיב הוי מושכי העון בחבלי השוא כי היצר אינו בא לאדם להסיתו בתחלה לעבירה חמורה כי אז צא איש הדמים יאמר לו ולא יחרוך רמי' צידו אלא בא בתרמית לומר לאדם עשה עבירה לשמה ותחשב לך לצדקה וע"י שמתחפש במלבוש מצוה היום אומר לו עשה כך ומחר ע שה כך עד שאומר לו לך עבוד ע"ז רח"ל. ועד"ז שמעתי באומרים לי בשם הקדוש מהר"י בעש"ט זצוק"ל לפרש דברי ש"ס דשבת שוחט משום מאי חייב רב אמר משום נטילת נשמה ושמואל אמר משום צובע וכתבו תוס' דאשוחט דעלמא קאי. היינו היצה"ר ששוחט את בני העולם אין חיובו רק בשביל שנוטל נשמת האדם ומחטיאה כ"א גם משום צובע שצובע את העבירות בצבע מצות. וע"ז כתבו תוס' דאשו חט דעלמא קאי הוא יצה"ר הוא מלאך המות. והנה החוטא בדרך זה שיצא מהקל אל החמור מן המצות המדומות אל העבירות לזה קשה לפרוש מעבירה אחרי שהורגל ונשתרש בחטא ולאט לאט ירד מטה מטה. לא כן מי שחטא בפ"א ע"ד כי ארם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא ולא חטא כל ימיו בדמות מצוה רק בפ"א יצרו תקפו לעשות את אשר לא יעשה ואשם לזה קל לשוב בתשובה ולפ"ז אדה"ר שלא חטא עדיין מעולם קודם אכילת עץ הדעת שהרי לא היתה לו מצוה קודמת רק זו היתה הראשונה ממילא הוא לא התחיל במצוה רק בעב ירה ע"כ עביד ומהני תשובתו עם הקרבן. וז"ש מה אדה"ר התחיל בעבירה היינו שלא התחיל לחטוא בעבירה במלבוש מצוה מהקל אל החמור רק תיכף התחיל בחמורה שבחמורות ע"כ הועילה לו תשובתו. והנה התשובה צריכה להיות כסדר מהקל אל החמור כמ"ש האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין תחלה. לזה אמר אם חטאתם כאדה"ר שלא כסדר אבל תשובתכם תהי' כסדר דהיינו מן הבקר עבירות גסות ואח"כ מן הצאן קלות תקריבו קרבנכם. וי"ל בזה הת"כ הובא ברמב"ן ז"ל פ' שמיני מה ראו ישראל להקריב יותר מאהרן א"ל יש בידכם בתחלה יש בידכם בסוף יש בידכם בתחלה וישחטו שעיר עזים ובסוף שנאמר עשו עגל משכה כי בתחלה האדם נפתה להשבית אהבת אחים ומרעים