לוח ארז חלק ב ריט

היוצא לנו אם ראינו אנשים הדומים לעץ השדה נקטפים ונכרתים בדמי ימיהם ח"ו ועזבו לאחרים חילם זה נותן לנו חיל להתגבר על יצה"ר. אבל באמת יש לנו לקוות שע"י החזקתנו בגמ"ח נתעורר ג"כ לעשות המצוות כבראשונה. כי שורש פורה ראש ולענה שאין מקיימים את התורה הוא ע"י הגאוה שמחשיבים עצמם לבעלי שכל ואנשי חכמה ומדע וסוברים בדעתם שהם חיים בזמן נאור. ואחרי שאין שכלם משיג רובי המצות הם פורקים עול. אכן אם עוסקים בג"ח של אמת שזה מזכיר אותנו מה אנו מה חיינו עפר רמה ותולעה אז לא יתגאו עוד ויכניעו צוארם לעול תורה. וז"ש במרע"ה והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. סיפא דקרא הוא נתינת טעם על היותו עניו מאוד. כי הוא זכר תמיד את יום החריתו שילך מן הארץ אבל שאר אנשים אינם ענוים כ"כ יען אינם זוכרים אחריתם כ"א רק על פני האדמה בחשבם ששם ביתם לעולם. אבל ההתעסקות במתים יכניע את לב האדם לבל יתגאה ואז ישוב לקיים את כל המצות. וז"ש במדרש שה"ש אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמילות חסדים הכוונה כנ"ל אף שאני ישן מן המצות בשביל הגאוה מ"מ ע"י גמ"ח אני מתעורר לקיימם כבראשונה. והנה השקלים שנאמר בהם העשיר לא ירבה והדל לא ימעוט המה מועילים ג"כ לבטל הגאוה מלב האנשים אחרי שהעשיר והדל חלק כחלק יתנו לצדקה למה יתגאה האחד על רעהו. והנה נאמר גאות אדם תשפילנו ודרשוהו חז"ל על המן. ושפל רוח יתמוך כבוד על ישראל. וז"ש רז"ל גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו. אחרי שהמן בגובה אפו רנה למכור את ישראל בכסף הקדים שקליהם המורה על עניוות וכיון שהם ענוים שפלי רוח יתמכו כבוד וכל כלי יוצר עליהם לרעה לא יצלח ונהפוך הוא שגאוות המן תשפילנו הפוך רשע ואינו ובית צדיקים ישראל יעמוד לנצח. וז"ש כיון שנפל הגורל על ירח אדר שמח המן אמר הוא ירח שמת בו משה רבן ולא ידע שבז' באדר מת משה. ובז' אדר נולד משה היינו שהוא הי' סבור אחרי שמת בו מ"ר ובטל עמוד התורה יכלו ח"ו לנצח. אבל באמת ע"י מיתתו וסם גומלים חסד עמו להספידו מדי שנה בשנה ויש כאן גמ"ח שעושין עם המתים. עי"כ יתעוררו להחזיק ג"כ בעמוד התורה. וז"ש ע"י שמת משה נולד ג"כ כנזכר

ויקרא אל משה. במדרש. ר' תנחומא פתח יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת מתלא אמר דעה חסרת מה קנית דעה קנית מה חסרת ואף משה לא עלה עד שקראו הקב"ה שנא' ויקרא אל משה. נ"ל עפמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא וראז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. נ"ל כי אם אחד אומר בפני רבים דבד מחכמות חיצוניות צריך שידע כי כחו רב ועצום בחכמה ההוא ויודע אותה על מתכונתה ורק אז יוכל להטיף מלתו בפני קהל ועדה. ואם לא כן יאמרו לו מה לך להתעשת ולענות על רב אשר גם לך אין ידוע הדבר על מתכונתו. לא כן אם אדם אומר לרבים דברי תורה ויראה חכמה ומוסר אז אם גם עדן לא בא רק אל שערי' ושקד רק על דלתות היכלה אם רק בלבו אש התורה והחכמה תוקד לא תכבה. נכון בטח יוכל לעמוד בשער בת רבים ולקרוא בקול גדול דברי תורה ולא ימעדו קרסוליו. וע"ז נאמר כי ה' יתן חכמה ואימתי מפיו דעת ותבונה. אם אנו אומרים רק הדעת והתבונה אשר מפיו יצאו היא תוה"ק. וז"ש באיוב כ"א האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי. ירצה וכי אדבר בדברים ארציים אל האדם הארציי. לא כן אלא אני בדברים אלקיים אדבר וע"כ אם גם קצרה רוחי ועדן לא באתי אל מדורי החכמה פנימה בכ"ז ואדברה בעדותיך ולא אבוש. והנה מי שעומד להורות לרבים דרכי ה' ורק לתכלית זה מגמתו לא למען