לוח ארז חלק ב ריח

מיתת רבינו ספרא רבא דישראל ולדבר ממצות גמ"ח דח"ק אשר ע"ז נתיסדה. כי ארז"ל פ"ק דברכות לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר אי אזיל מוטב ואם לאו יקרא ק"ש ואי לאו יעסוק בתורה ואי לאו יזכור לו יום המיתה. באמת נרמזו בזה שלשה עמודי עולם שהם תורה עבודה ג"ח. ובמדרש רמוזים שלשתן במקרא א' נהלת בעזך זו התורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן אל נוה קדשך זו עבודה שבמקדש נחית בחסדך זו ג"ח. ובאמת היינו הנך תלתא. יקרא ק"ש זו עבודה שבלב תפלה. ותורה הלא מפורש בהדיא יעסוק בתורה וג"ח זהו יזכור לו יום המיתה שהוא חסד של אמת. וזהו נרמז ג"כ בנושא דרושנו ויקרא חל משה כמו שאז"ל שלמד שם תורה. וידבר ה' חליו זו מדת הרחמים וזהו ג"ח. מאהל מועד לאמר זו עבודת המקדש. והנה בימים הראשונים כשחרב המקדש קונן המקונן ואין לנו שיור רק התורה הזאת. אבל לעת כזאת הגענו שגם התורה אין לנו עוד שיור כי היא מונחת בקרן זוית. ואמרו במשנה סוף סוטה אין דורש ואין מבקש ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים כי בעוה"ר תפלתנו לעת כזאת אינה תפלה בכוונה רק כגוף בלי נשמה והנגשים אל ה' אצים לאמר כלה מעשך. ותורה ג"כ אין לנו כי אם אין גדיים אין תיישים. ולא נשאר לנו רק האחד והוא ג"ח. ואף שאחז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח בכ"ז לעת כזאת אינו עומד רק על גמ"ח לבד. ויש להמליץ ע"ז עולם חסד יבנה. היינו בזמן הזה העולם עומד בבניינו רק על חסד אחרי כי רופפו עמודי התורה והעבודה. והנה ג"ח למדנו מאבינו שבשמים כמו שאחז"ל מה הוא גו"ח וקובר מחים אף אתה כן. וע"י שהוא אבינו הרחמן אנו בניו דומים לו להיות רחמנים וגומלי חסדים כי כנפש האב נפש הבן. וז"ש המשנה אין דורש היינו דברי תורה. ואין מבקש זו תפלה ועבודה שהיא בקשה והשתפכות שיח לפניו ית'. ואין לנו להשען רק על אבינו שבשמים והיא מדת ג"ח שלמדנו ממדותיו של אבינו שבשמים ית"ש. וז"ש התורה סופה ג"ח שנאמר ויקבור אותו בגיא. ופירשתי אף שהגיעה העת שח"ו עתידה תורה שתשתכח מישראל ואומרים שבא קץ וסוף לתורה ח"ו. בכ"ז כל עוד שמדת גמ"ח חי' בקרבנו יש פתח תקוה לאחריתנו. ע"כ אם גם בימים הראשונים לא הי' החוב וההכרח כ"כ לעסוק בג"ח בגוף וממון אבל עתה בזמן הזה אשר רופפו עמודי התורה והעבודה החוב עלינו בכפלים להחזיק במעוז עמוד ג"ח כי אחרי שבעוה"ר תורה ועבודה אין לנו צריכים אנו להתאמץ ולהשתדל עם המתים כדי שעכ"פ נזכור שאדם סופו לעפר ובל יתגאה. וי"ל ע"ז מ"ש רשב"ג אומר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף כי אחז"ל משחרב בהמ"ק בטל השמיר כי בימים הראשונים הטובים הי' יכול האדם להכניע את יצרו ע"י ידיעתו שהוא תולעת ולא איש ונחנו מה אנוש אנוש עפר ואפר ומה יתגאה קרוץ מחומר. והנה השמיר הוא תולעת המשבר את האבן. וארז"ל יצה"ר דומה לאבן. ע"כ המליצו בצחות לשונם כי אף בזמן שהמקדש הי' קיים היתה הידיעה הזאת שאדם רמה ותולעה בכחה לשבר את אבן הטועים אבן מכשול זה יצה"ר אבל משחרב בהמ"ק בטל השמיר ר"ל הכח שהי' לתולעת לשבר לב האבן ולפוצץ סלע היצר סוכן בנו בטל ונאבד מאתנו ולא נשאר לנו לחבוש מכותינו ולרפוא חליינו חולי הנפש מהג' רפואות שמסרו לנו רז"ל בלשון חכמים מרפא יעסוק בתורה ויקרא ק"ש ויזכור לו יום המיתה רק האחרון שאינו חביב לנו. כי תורה מונחת בקרן זוית וק"ש קורין בלא כוונה כמאמר אין דורש ואין מבקש כנ"ל. ואין לנו שיור רק זאת תורה לנו אדם כי ימות אם רואים אדם לקברות הובל וכל הבשר חציר. והנה האדם הוא עץ השדה אשר נקטף פתאום מן הארץ ביום פקודתו. וזו המליצה בדור הזה אין צרי ותחבושת (מלשון הצרי אין בגלעד) לחולי הנפש רק השרף הנוטף מעצי הקטף היינו הלימוד