לוח ארז חלק א צט

ולא שרק ויעלת חן שיבה לא זרקה בה ולא נבוז כי זקנה אמנו באה בימים אלא היא בעינינו כדיוטגמא חדשה כבימי עלומי' מקושטת בעדי עדיים. וז"ש רז"ל גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושי' שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה כלומר לאותן האנשים אשר בגדו בה' ובתורתו ועזבו את דגלה וחוקותי' ומשפטי' לא ישימו למורה דרכם להם התורה כמתה תחשב אבל לעושי' שעושים דברי' להם לא לבד שהיא חי' בעצמה אלא גם היא משפעת ממקור חייתה ונותנת חיים לעושי' כי היא אם כל חי כי רק לעוזבים דברי' וממאנים לשמוע בקולה היא כעץ יבש אשר עליו נובלים ופריו נפל אבל למחזיקים בה היא עץ חיים אשר ישא פרי הלולים המשמח אלקים ואנשים ע"כ החוב עלינו אם אנו רוצים להעמיד חי כל הימים את בית ישראל לא ימות לנצח ללמוד תורת אל חי המחי' חיים ורק בצלה נחי' חיי עד וכי תאמרו הלא אי אפשר שכל אדם יעסוק בתורה הלא כל האדם כוסף לכסף וטרוד על המחי' ועל הכלכלה להביא טרף לביתו ואפשר אדם קוצר בשעת קצירה וזורע בשעת זריעה תורה מה תהא עלי' הלא אדם לעמל יולד לעמל המלאכה והאיך ישדד אדמת התורה ברוח מבינתו הלא עתותיו מסורות ביד הפרנסה ורגעיו אחוזים בחבלי פת בגו אשר בזיעת אפו יביא. אולם גם ע"ז ישיב לנו הנר חנוכה להאיר לנו את הדרך אשר נלך בו אשר נאחז בזה וגם מזה אל תנח ידינו כי הן אמת שיצא אדם לפעלו כל היום רעיוניו דא לדא נקשן לקושי מזונותיו אבל רק עדי ערב אחרי ינטו צללי שמש כי בא היום בא שביתת מלאכה באה מנוחת הגוף למה נבלה הלילה אשר לא נבראת אלא לגירסא למה נבלה הזמן היקר אשר ניתן לנו למרגוע במושב לצים ובסוד משחקים הלא טוב לנו אז אשר בשעות הללו שאנו מופנים מכל עסקינו הגופניים נעסוק בתורה אשר היא חיינו הלא נר חנוכה קורא לנו בקול גדול מצותה משתשקע החמה ער שתכלה דגל מן השוק כלומר לאחר שפנה יום וכלה כבר הרגל מן השוק וחדלו הולכי שוקים בחוצות וברחובות אז עכ"פ חכמות בחוץ תרונה לכו לחמו בלחמי אכלו מעדנים מלחם התורה ושתו מיין מסכה ואם גם בכל עת ועונה הי' החוב הקדוש הזה מוטל על כל איש ואיש לקבוע עכ"פ עתים לתורה עת לעשות לה' אף אם הפרו תורתך כל היום בימים האלו בזמן הזה כפלים לתושי' לנו להחזיק אותנו במעוז לימוד תוה"ק כי בימים הקדמונים שונאי ומנדי התורה היו האומות עע"א אשר לא נגה עליהם אור התורה ושמש צדקתה לא זרחה עליהם מרפא בכנפי' ע"כ מהר סיני ירדה שנאה לאוה"ע עלינו עד שעלי' הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה לא כן בימינו האומות כבר ידעו להוקיר חין ערך התורה כולם ידעו ויבינו כי משפטי ה' אמת רק נהפכה השיטה ונהפך הגלגל נתקיים בנו מהרסיך ומחריביך ממך יצאו בני אמי נחרו בי אנשי אמונתינו המה בעוה"ר עושים את התורה לשמצה ללעג ולקלס ע"כ בימים הראשונים היתה מצות נ"ח להניחה על פתח ביתו מבחוץ להורות לעמים את יופי התורה ונועם מראיתה למען יראו כל העמים כי שם ה' נקרא עלי' אבל עתה בשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו אחרי שמחדרים אימה מבית הכופר באמיתת התורה ע"כ לנו להאיר לאנשי בתינו ולאוכלי שלחנינו להם נגיה חשכם עד יעקר יצה"ר מן העולם ואז אורה ושמחה בעולם

אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. י"ל כי ההבדל בין חכם לנבון החכם הוא המבין הדבר בעצמו לאשורו והנבון הוא אשר עוד מבין דבר מתוך דבר. והנה האדם המתחכם צריך לילך מן הקודם אל המאוחר בתחלה הוא חכם לידע הדבר על בוריו ואחר שהשכיל וידע הדבר על מתכונתו עוד יוסף לקח להוליד עוד דבר אחר ולהבין דבר ומושכל אחר מתוך אותו דבר שהשכיל בתחלה וביוסף הי' להפך כי מבית האסורים