לוח ארז חלק א ק

יצא למלוך ונעשה יועץ למלך מה לעשות בענייני המדינה והוא לא ידע מתחלה שום דבר ומושכל מתהלוכות המדינה נמצא שהוא בתחלה הי' נבון שהבין דבר מתוך דבר מבלי שהבין מתחלה הדבר בעצמו רק לבסוף שנעשה מושל בארץ מצרים הבין וידע אח"כ הדברים בעצמם וזהו לאות על יוסף כי רק רוח ד' נוססה בו ולא הוצרך לילך מן הקודם אל המאוחר כשאר חכמים כ"א להיפך מתחלה נבון ואח"כ חכם. וז"ש אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת כלומר שמאת ה' הואצל עליך רוח דעת ע"כ אין נבון וחכם כמוך כלומר שיהי' מתחלה נבון ואח"כ חכם כמו אתה זה אינו בנמצא ע"פ הטבע

לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו פרש"י וכ"ה במדרש שאמר להם שימולו ולפ"ז היו כל המצריים נימולים ואפשר דז"ש יהושע כשמל את ישראל היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם כי באמת למול א"ע לש"ש הוא לכבוד ופאר אבל למול א"ע בשביל חרפת רעב זהו באמת חרפה וקלון. ואפשר לומר בזה המדרש בזכות יוסף נגאלו אבותינו ממצרים שנאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה כי באמת ישראל במצרים היו שקועים במ"ט שערי טומאה עד שאמרה מדה"ד הללו עוע"ז והללו וכו' והוא ע"י שהיו בין המצריים עם פרוע לשמצה נשחתו גם בנ"י על ידם והנה המצרים אשר נאמר עליהם זרמת סוסים זרמתם והיו שטופי זימה אם לא היו נימולים היו עוד שטופים יותר ויותר עד שישראל על ידי שהיו עמהם בשכונתם היו נשקעים כל כך גם בשער הנ' ח"ו עד אפס מקום לצאת עוד משם ע"כ ראה יוסף בחכמתו למול את מצרים וידוע מ"ש הרמב"ם ז"ל שהמילה מחלשת את כח התאוה שבאדם ואחרי שמצרים בעצמם היו נימולים ונחלש קצת תאוותם הי' לישראל בנקל לשמור א"ע שלא ישקעו עכ"פ לגמרי בטיט היון וז"ש לא נגאלו אלא בזכות יוסף

ובדרוש למילה אמרתי דלפי טעם הרמב"ם ז"ל שהמילה ניתנה כדי להחליש כח החומר א"כ לכאורה מצות מילה חרפה היא לנו אחרי שלא צוה הש"י לשאר אומות למול מכלל שאצלם א"צ למילה להחליש תאוותם ורק ישראל הם בטבעם נוטים ח"ו לזמה ע"כ הם מוכרחים למול ויש להמליץ ע"ז מארז"ל במדבר לא מלו ישראל מפני שלא נשבה להם רוח צפונית כי במדבר ארץ לא זרועה ולחם אבירים אכלו לא התאוו תאוה ע"כ לא הוצרכו למול להתיש כח תאוותם וכ' מצפון תפתח הרעה וז"ש לא מלו מפני שלא נשב להם רוח צפונית כלומר רוח המעורר רעת התאוה אבל באמת אם היו ניתנים לאוה"ע שאר מצות ורק מצות מילה לישראל לבד נאמרה אז חרפה היתה לנו משא"כ אחרי שכל המצוות לישראל לבד היו למנה ולא להם א"כ אין המילה חרפה לנו אדרבה היא לאות כבוד ותפארת שבחר בנו מכל העמים וחתם אותנו באות ברית קודש. וז"כ הפסוק מגיד דבריו כיעקב חוקיו ומשפטיו לישראל חק הוא ברית מילה כמ"ש וחק בשארו שם אבל לא לבד מצות מילה הוא לנו לבדנו כ"א גם שאר החוקים והמשפטים רק לנו למורשה ולא עשה כן לכל גוי וגם משפטים בל ידעום עי"כ הללוי' כי לכבוד הוא לנו. ועוד ראי' לזה כ"א כל הטעם בשביל התאוה שלא שלטה במדבר א"כ למה מל אותם יהושע בז' שכבשו וז' שחלקו הלא גם בעת ההיא עדיין לא הי' מקום מנוחה להם לתור אחרי לבבם והי"ל להמתין עד שישבו איש תחת גפנו בהשקט ואז יהי' מההכרח למולם וזה מוכח שאין המילה להם לקלון ולחרפה וז"ש יהושע היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם כי המצרים היו אומרים שהמילה היא לחרפה לישראל השטופי זימה ביותר. אמנם ע"י שמלתי אתכם היום קודם בואכם אל המנוחה ואל הנחלה עי"כ מוכח שאינו לחרפה לכם והטעם שלא מלו במדבר ומלו עתה מסיים הפסוק וישבות המן ממחרת כי המילה היא לקשור את ישראל בקשר אמיץ בהקב"ה בו ובתורתו וכל עת היותם במדבר בלתי אל המן עיניהם וראו נסי ה' עין