לוח ארז חלק א צא

שעשה ראובן דבר גדול כזה למסור נפשו להצלת אחיו זהו ג"כ מהארת אור תורה שהאיר עליו מקודם והנה כמו שחוש הראות שולט למרחוק כ"כ חוש הריח הוא ג"כ שולט במרחק לא כן חוש הטעם והמישוש אינם נפעלים רק מקרוב. והנה במעמד הנבחר כתיב הביאני המלך חדריו לפ"ז נוכל להמליץ שקודם מ"ת הי' העולם רק בפתח שער החצר הקודם לבית וז"ש הדודאים היינו פרחי התורה המה נתנו ריח למרחוק עד שעי"כ שהריחו בתורת ה' ע"כ הציל ראובן את יוסף ועל פתחינו טרם הביאני עוד המלך חדריו ע"י מתן תורה והיינו רק בפתח ג"כ הי' לנו כבר כל מגדים והיינו נר חנוכה שמרמז שמפיץ ניצוצי זהרו למרחוק

ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו עיי' חכם צבי סי' א' באמצע התשובה הביא בשם מהר"ל בן חביב ז"ל דאף דקיי"ל בקטלנית דלא תנשא מ"מ אם נפלה לפני יבם אע"פ שמתו שני בעלי' מ"מ תנשא משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע והח"צ הקשה עליו חדא כיון דאתחזיק הו"ל שכיח היזקא ובכה"ג ל"א אינן ניזוקין כבפ"ק דפסחים ועוד הק' מיבום ראשון שהי' בעולם גבי תמר שפרש"י ורמב"ן בחומש שלא רצה ששלה ייבם משום דהוחזקה קטלנית אלמא דאף גבי יבום חיישינן לקטלנית ועיי' בתשובת נו"ב מהד"ק סי' י' שכתב דזהו שאמר יהודא שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני דהא באמת ר"מ דס"ל חיישינן למיעוטא ס"ל דאין קטן מייבם שמא ימצא סריס אלא דאנן לא קיי"ל הכי באיסורא אלא אזלינן בתר רובא אבל בסכנה הלא קיי"ל בפ"ק דחולין דחיישינן למיעוטא ע"כ לא רצה לייבמה בקטנותה דלמא ימצא סריס ויש סכנה דקטלנית דלא שייך שומר מצוה כיון דלית כאן מצות יבום משא"כ כשיגדל ויצא מחשש סריס שוב הותר לו לייבם כיון דאיכא מצוה אמרינן שומר מצוה וגומ' עייש"ה בדבריו הנעימים ועיי' בתשו' ח"ס אה"ע ח"ר סי' כ"ד ומה שנלענ"ד בזה עפמ"ש בתשו' הרא"ש כלל נ"א הובא בב"י סי' ט' דהא דאמרינן ביבמות ס"ד מזל גורם אין הכוונה שמזלה גורם שימות האיש הנלוה עמה דמה למזלה במזלו רק אמרינן דמזל האשה הוא לרעה שלא יהי' לה מזונות ולא תתפרנס מבעלה ע"כ בעלי' מתים ועיי"ש בנו"ב מה שיצא לחדש עפ"ז. והנה הראשונים כתבו דהא דקיי"ל בקטלנית כר' דבתרי זימני אסורה אינה אלא משום דמחמרינן בפ"נ מספיקא משא"כ בשאר איסורים אפילו איסורי דאורייתא ל"א כן ועיי' ט"ז ביו"ד סי' ק'. ולפ"ז קשה לכאורה לפ"ד הרא"ש הנ"ל למה מחמרינן כלל הלא איכא ס"ס לקולא חדא שמא לא הוחזקה עדיין למזל רע דהא לא אתחזק רק תרי זימני ואת"ל דאתחזיק דמזלה רע מ"מ לפ"ד הרא"ש הנ"ל אכתי איכא ספיקא דמאן יימר דבשביל רוע מזלה שלא יהי' לה מי שיפרנסה ימות בעלה הג' דלמא יגרש אותה ועי"ז לא יהי' לה פרנסה וצ"ל דס"ל לרא"ש דמשום סכנה מחמרינן אף בכה"ג ואסור הכל ועכ"פ יש ליישב עפ"ז שיטת מהרלנ"ח הנ"ל דבמקום מצוה ודאי אמרינן שומר מצוה וגו' כיון דבלא"ה איכא ס"ס להיתרא אלא דמחמרינן מ"מ במצוה לא מחמרינן ואמרינן דהמצוה תגרום שאף אם מזלה לרעה ח"ו עכ"פ לא ימות בעלה אלא יגרשנה ומיושב מה שהק' ח"צ הנ"ל דהוה שכיח היזקא וממילא מיושב ג"כ מה שהקשו האחרונים עליו ממילה דקיי"ל במתו ב' לא ימול הג' ולדברי מהרלנ"ח קשה דנימא שומר מצוה וגו' עיי' בס' ידות נדרים להגאון מהר"ר יוסף שאול זצ"ל בה' מילה ולפמ"ש א"ש דהתם אמרינן כקושיית הח"צ כיון דשכיח היזקא ל"א שומר מצוה וגו' דבשלמא בקטלנית דאיכא ב' דרכים או מיתה או גירושין אלא דמחשש סכנה חיישי' שלא יגרש אלא ימות שפיר המציא מהרל"ח דהיכי דאיכא מצות יבום אמרי' שומר מצוה דהמצווה תגרום שלא ימות כ"א יגרש על שמזלה רע משא"כ במילה שאין